מעיין קריש / חוף |
מביטה אל הגלים, אל האופק
רואה אותך, קרובה כל כך אליך
אך יבשה וים ביננו מפרידים.
אם יגיע השפל, אולי ניפגש
אך זה עוד רחוק, רחוק מההווה.
עוברות הדקות, השניות, השעות
לפתע התקרבת, אך הרגשתי ריחוק.
עתה יושבת אני, מביטה על השקיעה
יודעת שבמקום שם רחוק אתה נמצא
גולש על גלי הים הגבוהים
נהנה, מאושר מהחיים.
ואני לבדי מחכה שתצא,
מחכה שתבוא, אולי תרצה
אך תם לו הזמן, הגיע הקץ
אותך לא אזכה לראות עוד,
שמח קופץ.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|