New Stage - Go To Main Page

אנה מארי
/
זכוכית

מי זה בא אליי, פותח את דלתותיי?
מי זה בא אליי, סוגר את עיניי?

להיות שבויה בקסם,
נחשים מתפתחים על הידיים.
עיני אבן האודם שלהן מביטות בי בתמימות,
אבל הם עדיין נחשים.

הכל חלום מריר-מתוק, משכר,
לוקח את הנפש למקומות הכי יפים שיש בזמן שהגוף נדקר,
נשרט, מדמם.

הייתי רוצה לאהוב אותך בלי לחכות,
בלי אשליות, כאן ועכשיו.
לקחת אותך איתי לתוך הצינורות.
שתרגיש קטן וחנוק, אבל איתי, אהוב.
לחשוף בפניך את הכל כשאתה מרים
רסיסי זכוכית קטנים
וכשהם עוד בידיים שלך,
לחבק אותי בזרועיות פתוחות.

לאהבה שלך אין גבולות, ולשלי?
לערער את עצמך המעורערת,
שהמנתח הפלסטי יסיר לאט לאט
את המסיכה, רק כדיי שתקבלי את עצמך,
אבל את אמרת לו שאת לא אוהבת אותה,
ורוצה להתנתק ממנה.

שלך, רק שלך. נשרטת מהזכוכיות התמימות,
רואה אותך מלקק את הפצעים שלי

הנחשים עם עיני האודם הפכו לאבנים
אחרי שהביטו בעיניים שלי.


נכתב אחרי שאמרתי דברים שלא הייתי צריכה להגיד. לא באמת יודעת
לאיזו קטגוריה להכניס את זה. הוכנס לשירה, כנראה. יש מספר
ציטוטים ששייכים לאלג'יר. שתי השורות הראשונות ושורות 10-12.
אני לא אקח מהם את הבעלות על השורות רק כי אני  רציתי להשתמש
בהן.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 23/10/05 6:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנה מארי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה