נוט אוויילבל / שקט סהרורי |
הזמן הפך לאפר.
הדף הלבן הפך לצהוב ומטונף
והרוח מכה את פניי בקרירות.
מסתכלת בחלון,
באופק הים רוגע.
התפללתי לאלים,ייחלתי לי את מותי.
חיפשתי אשמה תחת כל כוס וצלחת,
אך הבועה שעטפה אותי חנקה אותי
עד דמעות.
לילה אחרי לילה אהבתי ובכיתי לשמים מעל.
ולא נשאר מקום לתת לנפשי לנדוד בו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|