אם נשב יום אחד
או אולי חצי יום
או אולי נעמוד

תהיה אז הזדמנות
בצבע זוהר כלשהו
או בלי צבעים בכלל

לספר את סיפורו
של אותו אחד
איש מוזר

מבטי השתאות תשלחו
כדורי עיניים בולטים
מגלגלים
מה לכם?

אני מתחיל
מייד

היה היה לו
איש אחד
חי לבד
או לא ממש
חיים
אלא, יותר
נו איך לומר?
עבדות!

אותו אחד
היה נחמד
אם לא
היה הרגל
כזה
מוזר כזה
מיוחד כזה
מפחיד קצת, אבל לא כזה

כן ידידינו היה מכור
ולא נקרא לו עוד ידיד
כי מי רוצה ידיד שכזה?
מי? לא אני.

מכור למה? תשאלו
יד לפה! הס לננס!

מכור לחורים.
מכור למה? כן, כן
מכור לחורים

וכאן אני קצת סוטה מהעניין
זו לא טעות רק עיכוב קטן
חורים לא סתם מדובר כאן

שלא תטעו ולא תבכו ולא תסמיקו או תברחו

הוא היה מכור ל...
נו, קשה לומר, אל תדחקו
מכור ל"תקיעת" חורים.

כן, רבותיי, האיש ללא בושה
היה מעיף מבט
קורץ מעט
קופץ בלב קפיצה אחת
ואז מכריז בקול נמרץ
"הוי! אני רוצה לתקועעע"
איזה איש! אח איזה איש!

הכל תקע, נשים זקנים וטף
לא בחל בגיל, מוצא או מין
מכל גודל וטעם וצורה
חור מולו, ואתה בצרה!

חורי מנעול, חורי הצצה,
חורים או טחורים (נו מה ההבדל? אות קטנה?!)
חורי ניקוז וחורים בלו"ז
האיש מילא ללא היסוס

"בגילי" הוא אמר "מה אפשר לצפות?"
"אני בחורים? עד הצוואר, לפחות!"

אבל אז הבחור יום אחד הגזים
חור משונן רחרח בלי משים
התקרב וגישש, קרץ ורמז
קצת פחד קצת היסס קצת חשש

וידע שאותו חור מיוחד
לא לבד בא כי איתו יד ביד
באה לה גרדרובה שלמה

של קולר ומלונה ומאלפת
והכל לתפארת
ואותה המאכלת השתלהבה
האש עלתה
והאיש נכווה
וחורים יותר
לא ידע

ועל זה אומרים אצלנו בפרדס:
"קולר נשאר קולר, גם אם הוא צועק וגועש"