היא התעוררה באמצע הלילה עם הרגשה מוזרה. סיבוב ראש, מלמול
בקול צרוד.
"מה?" הוא שאל והביט בה.
"תביא לי סיגריה." הפעם קצת יותר ברור.
הוא מישש בחושך אחרי הסיגריות, שלף אחת מהחפיסה והגיש לה אותה
עם המצית.
היא שמה את הסיגריה בפה והדליקה את המצית. האור שלה האיר את
פניו, אז היא השאירה אותה דלוקה.
"מי אתה?" היא שאלה במין חוסר עניין שהיה קצת מוגזם יחסית
לשאלה ולמצב.
הא ישב לידה  ואכל "מנה חמה" ברעבתנות. זריקת מבט קצרה אליה
והוא המשיך לזלול את האיטריות בשקט.
"מה אתה עושה פה?" שאלה בקצת יותר התעניינות. המוזרות של המצב
התבהרה לה קצת.
"אוכל מנה חמה. למה?" שאל.
"מה זאת אומרת?" אמרה והדליקה את הסיגריה. אחרי שאיפה עמוקה של
עשן ונסיון קצר לרדת למעמקי העניין, היא הוסיפה:
"אתה יושב לי במיטה, איש זר לגמרי, וזולל מנה חמה. זה לא נראה
לך קצת מוזר?"
"לא. אני יצרתי את המצב, אז למה שהוא יראה לי מוזר?" הוא שאל.
"אבל אם היית עכשיו יושב מהצד ומסתכל עלינו, זה לא היה נראה לך
מוזר?"
"אולי... אני מניח שכן." עצירה קלה למחשבה ועוד כפית בפה.
"אבל אני לא יושב בצד. אני יושב פה, במיטה, ואוכל מנה חמה. אז
למה להתחכם?"
"אל תגיד לי מה לעשות. אתה בבית שלי ובמיטה שלי." היא לקחה עוד
שאיפה.
"לא מספיק שזה מוזר לי בטירוף, אתה עוד אומר לי מה לעשות?"
"טוב, טוב, סליחה!" הוא אמר בקול נעלב וחזר לכפית שלו.
היא הדליקה שוב את המצית וקירבה אותה לפניו בשביל לראות יותר
טוב. הוא הסתכל עליה חזרה עם פה פתוח והכפית במרחק קצר ממנו.
"מה?" שאל אותה.
"כלום." וכיבתה את המצית. אחרי כמה דקות של שקט מלבד רעש הכפית
והלעיסה שלו, היא קמה בפתאומיות וסחבה אחריה את השמיכה.
"היי , היי, מה את עושה? קר לי!"
היא הדליקה את האור והסתכלה עליו במבט מוזר. הוא חזר מיד לאוכל
שלו.
הוא היה לבוש ג'ינס דהוי והיה בלי חולצה. דווקא נראה ממש טוב.
היא הסתובבה ונתנה לשמיכה ליפול. הוא עקב במבטו אחריה נכנסת
למקלחת.
היא שטפה את פניה וציחצחה שיניים. כשחזרה לחדר, הוא עמד והביט
בציור על הקיר.
"גמרת לאכול?" שאלה בקול ציני משהו.
"כן, זהו." הוא הסתובב אליה.
"של מי הציור?" הוא לא הסיר את מבטו מפניה אפילו שהיא עמדה
מולו עירומה לחלוטין.
"חברה." היא הרימה את השמיכה מהריצפה וסחבה אותה אחריה למיטה.
"אז מי אתה?"
"אני ערן." והתיישב במיטה לידה.
"ו..."
"ומה?" הוא הביט בה במבט תמוה.
"לא חשוב... אני אנה."
"סבבה." הוא חייך.
הדקות הבאות עברו בשקט. אנה בהתה בתקרה וערן בהה באנה.
היא העבירה את המבט אליו ואחרי מספר שניות החזירה אותו לתיקרה.
היא עוד לא הספיקה להתעורר מספיק בשביל להבין את המצב המטורף
הזה.
"אהה, פאק איט!" היא זרקה אחרי זמן קצר והרימה את שפתיה לאלה
של ערן.