אינני יודעת לכתוב. מילים תינוקות שרק למדו ללכת מועדות ממני
החוצה.
אינני יודעת לכתוב. אני יודעת לקרוא ולחשוב. אני יודעת לשתוק.
אני יודעת לחשב מיני חישובים נאים כמו פרחים מסולסלים. אני
יודעת להביט אל הקיר.
אם תרצו אוכל לעמוד על הראש, אבל לכתוב אינני יודעת.
אינני יודעת לבכות. אני יודעת לקרוא ולחשוב. אני יודעת לשתוק
ולצעוק על מיני אנשים שהופכים לזרים בוקר אחד. אינני יודעת
לכתוב, אינני יודעת לבכות ואינני יודעת לדבר על בכי.
אם תרצו אוכל לומר אלף שבע מאות ארבעים ושבע. אם תרצו אוכל
לשמח אתכם ולהכין לכבודכם שולחן מלא מטעמים מתוקים ודביקים
ולמזוג לכם מן החם והמר. אם תרצו אוכל לעמוד על הראש, אבל לדבר
על בכי אינני יודעת.

מין הראוי שאתחיל שוב מההתחלה: אלף, בית גימל. אני משננת: דלת
הא וו. שלוש פעמים בחיי למדתי אות אות, שלוש שפות ובאף אחת מהן
אינני יודעת לכתוב.

אינני יודעת לכתוב. אני מנסה, מתאמצת, נושכת את שפתי כאילו
המעיים צועקים בי, רושמת מילה על מוות ומוחקת. רושמת מילה על
בדידות ומוחקת. מנסה בדיחה, מנסה חרוז, מנסה להעתיק שירים של
גדולים ממני ולשנות בהם מילה מילה עד שיהיו שלי. אינני יודעת
לכתוב, אלוהים, אלוהים, אינני יודעת לכאוב. שלוש שפות ובאף אחת
מהן - אינני יודעת לכאוב.