קראתי שיר של סמי שלום שטרית
"לא העולם ילד אותך בני"
ותיכף ומיד שתקתי
ותיכף ומיד התהפכה חרבי בתוכי
והצרתי את פי ואתרוקן

ואמי, אייך?
האם את מילותי שיצאו מפיך את עוד אומרת
ואבי החרד לגורל שכבר הכזיב, כזב
וגרוני הניחר, כמו בימים הטובים
בהם גרונות היו ניחרים באמת
ליציקת יסודות חדשים לביתנו הישן, חדש
וירושלים של זהב המחליד בהיותי
וזרותי המשתנה כתבנית זהותך, אחי
וכעסי המתחלף בפחד הבדידות
ומקומי הנשמט ומסתגר לכאבי

ואישה לא הולכת אחרי או לפני
ולא קוראת.  וילדי...?