לזכרך.
השם נתן לנו
את אחד הדברים הטובים ביותר,
את אחד הדברים היפים ביותר,
הוא נתן לנו אותך.
זאת היתה זכות גדולה להיות חבר שלך,
ועכשיו,
השם לקח בחזרה את מה שנתן.
כנראה, שבשמיים מקומך.

השם נתן,
השם שלח-
מלאך לקח מלאך.

בניתם מגדל בן כמה קומות.
מגדל של רגשות,
מגדל של חלומות.
ובכל שנה גדל המגדל,
ונוספה לו עוד קומה ועוד קומה.
ציפיתם אותו בברזל חזק-
ציפיתם אותו באהבה,
וכך התחזק המגדל
ועמד בשקט ובשלווה.

המגדל היה מוגן תמיד,
כי בצריחיו הרבים
עמדו צלפים,
ובידהם רובים.
ועל הכניסות
ועל החדרים
שמרו במסירות רבה
שומרי השערים.

אך יום אחד,
קצת אחרי שסיימתם לבנות
את הקומה ה-15,
כשעזבו הצלפים לביתם,
והשומרים כבר הלכו לישון,
ההתקפה הגרועה מכל הגיעה.
לא היה מי שיגן על המגדל,
ומגדל הברזל החזק,
השקט והשליו,
קרס. התמוטט עליו,
ואי אפשר לבנות שוב את המגדל,
וכל מה שנותר זה ההריסות והזכרונות.
לשומרים לא נותר עוד מה לעשות,
הצלפים שוב חזרו איש איש לביתו.
כשקרס המגדל,
הם קרסו איתו.