הזכרון שלך עוצר לי את הלב
כל פעם שמנסה לישון מרגיש את הכאב
עוצם את העיינים
לא עוברות שניה או שתיים
וישר אני רואה את חיוך

כבר לא יודע מה כואב יותר
כבר מטפס על הקירות
לשכוח או להיזכר
בכל הטעיות
לדעת שאף פעם את לא תהיי שלי
ולעשות כאילו
אני בסדר

יודע שאם לא היינו נפגשים
החיים שלי היו הרבה יותר קשים
חושב אם יש אמת כשאומרים
עדיף לאהוב ולאבד
מאשר לא לאהוב בכלל

כבר לא יודע מה כואב יותר
כבר מטפס על הקירות
לשכוח או להיזכר
בכל הנגיעת
כמו עיוור אני נכנס עם הראש בקיר
ואז אני עושה
שאני בסדר

שאני מבין
שאני מקבל
את כל מה שזורקים עלי
עם חיוך אני אוכל
כי רק רצון אחד משפיע
שהרגע עוד יגיע
שתקראי לעצמך
שלי