הבוקר,
השכמתי לזרוח אתך,
לחוות החלום שחלמנו בלילה יחדיו
וביקרתנו שמש בתולית
שהתלטפה במערומינו.
הבוקר,
השכמתי לגלוש אתך ביחד
כגל נוגע בגל
בליטוף נוגע-לא נוגע
של התשוקה שנותרה מאמש.
הבוקר,
השכמתי להיות החול הלבן
ואתה כמו גל שטפת אותי-כולי,
אצבעותיך רפרפו אל צווארי
ונשימתי נקטעה בנשיקתך.
הבוקר,
נעתקה פעימה
וביקשתי לטעום את כולך...
ובאותו הקשר בעיתוי קצת שונה:
הבוקר,
סחפת אותי באהבה
אל המקום בו מתחיל היופי
אל המקום בו אהבה מקבלת טעמים שונים
ולתשוקת הגוף נוספים עורקים ווורידים.
הבוקר,
החלומות שהיו לנו בלילות קיבלו משמעות אחרת,
והתשוקה שבערה - תישאר עמי שנים.
נתת לי להתבטא ללא מעצורים, לפרוץ מסגרות
וגם את אותה התחושה ש"אני זה אני".
הבוקר
היה ריגוש ועוד ריגוש
בהיותנו לכודים בלהט התשוקה
והשמש לנו צחקה.
הבוקר,
אילו הייתי צריכה להגדיר
הייתי אומרת לך:
השארת אותי בעולם החלומות
בו לנצח נישאר במקום בו מתחיל היופי.
14/09/05 |
