7.5.93

אמא.
את שוכבת כאן לצידי
ובוכה על מישהו זר.
והדמעות מרטיבות לי את הכתף.
והסדין העוטף
לא מרחיק
מהמגע שלך.

אמא.
האם את בוכה גם עליי?
האם את עוצרת
פעם לחשוב גם עליי?
הדמעות שלך חונקות גם אותי.
הדממה רק יותר צורמת.
ואני טועמת
את המליחות הרטובה מעינייך.
אני עוצמת עיניים
אבל המיטה עדיין רועדת
ומחשבתך נודדת.
לעולם לא אספר לך.
לעולם לא תדעי.
כי אני לא רוצה שתבכי.
אימא.
אני לא רוצה שתבכי.



25.12.93

אימא
את קצת מבולבלת.
אתמול דיברת אליי כילדה
ועכשיו
את שולחת אותי לאי שם
לשממה.

אימא
איך לא החלטת
האם  אני קטנה או גדולה?

רק אתמול אמרת לי לא
ועכשיו הפקדת בידי
תיק גדול
במקום היד שלך.

ועכשיו את כבר לא אומרת
לא
את גם לא אומרת
כן
את לא אומרת כלום.

אימא
את קצת מתרגשת.
למה יש לך דמעות?
אתמול את היית
האימא החזקה שלי
ועכשיו
את נשברת לחתיכות.

אימא
את אישה מבולבלת.
רק אתמול בכיתי לך
על הכתף.
ועכשיו את לא מרשה לי לבכות
לא מרשה להתעטף.

אימא
פעם שמרת עליי.
עכשיו מי ישמור?
פעם שברתי את לבך.
עכשיו מי ישבור?
פעם בכיתי לך,
עכשיו מי יבכה?
תמיד זכיתי בלבך.
עכשיו מי יזכה?


20.5.94

אימא ואבא
תסלחו לי שרציתי מכם
ללכת,
להיעלם.
סך הכל ברחתי מעצמי.
והיום אני יודעת
שאין לאן לברוח.
אבל אז
לא היה לי הרבה כוח
או מוח
לברוח ממנו.
ולא נותר לכם ללמד
אותי,
רק לסלוח...