יום שישי אחד הלכנו למופע סטנד אפ עם עוד זוג חברים.
לא ראינו אחד את השנייה במשך כמעט שבועיים. היינו כמהיים למגע
אינטימי של אחד של השנייה.

נכנסנו לאולם והתיישבנו.
מרפרפים, טועמים, מלטפים ונוגעים זה בזו מתחת לשולחן הרחק
מעינייהם של חברינו לבילוי. לא אהבת לעשות את זה בפומבי לכן
חישבנו את הזמן, נשארה עוד חצי שעה עד שיתחיל הסטנד אפ.

החלטנו ללכת להתבודד, לכן נטשנו את זוג החברים באולם והתחלנו
ללכת לכיוון השירותים. בדרך נתקלנו בחדר של  שני מטר על מטר
ששימש לאחזקת כסאות וכלי נקיון. ולמרבה השמחה שכחו לנעול אותו.


נכנסנו לחדרון.
אתה הססת. שאלת אותי מה יקרה אם מישהו יכנס. ואני חשבתי לעצמי:
ממה הוא נלחץ? אז נגיד מישהו יכנס ויתפוס אותנו מתנשקים, אז?


במקום לענות לך התקרבתי אלייך.
אמרת לי לחכות שניה ולקחת צעד אחורה. למרבה הפתעתי התחלת
להתעסק ברוכסן של המכנס, פשטת את מכנסייך, הורדת את תחתונייך
וקראת לי לבוא אלייך.
אז הבנתי ממה נלחצת.

הצד המלאכי, התמים והמתוק שבי אמר: טוב נו, בסדר... נרד לו
קצת ואז נתמזמז. הצד השני שבי שהתפתח וגדל בשבועות האחרונים
חשב: מה לעזאזל אתה חושב לעצמך?!

נגשתי אלייך.
אחזת בראשי בהתחלה בעדינות ואז כופפת אותו כלפיי מטה, מקרב
אותו לאיבר מינך וממלמל משהו בקשר לשפתיים המדהימות שלי והלשון
שלי.

הבעיה שלי היתה שבשניות הראשונות הצד התמים שבי ניצח את הצד
השני. למזלי התאפסתי די מהר, הבטתי בך ואמרתי לך שאני לא
מאמינה שזה מה שרצית שנעשה. שחשבתי שאתה מתכוון שנלך נתמזמז
כדי ששנינו נהנה.

כעסתי עלייך  כי כל מה שחשבת זה רק על עצמך. רק על ההנאה שלך
ולא גם על שלי. נפגעתי כי לא רצית לנשק את השפתיים המדהימות
שלי אלא להשתמש בהן לצורך אחר. נפגעתי ממך כי גרמת לי להרגיש
כמו זונה, ולא כמו החברה שלך.