14.09.05

על מה לא היינו רבים? כל כך הרבה דברים שהיית אומר היו מעצבנים
אותי. השקפת החיים שלך על דברים עצבנה אותי. לפעמיים לא הייתי
יכולה לסבול את זה. ולהיכנס איתך לויכוח זה עוד יותר נורא
מלבכות בגללך.

לא חשבתי שאני אחשוב דברים רעים לגביך, אבל עובדה, אני חושבת.
חושבת לעצמי מה עשיתי איתך במשך כמעט שנתיים שלמות. הייתי
צריכה לסיים את זה אחרי שעברו חמישה החודשיים הראשונים, ברגע
שנעלם הניצוץ, ברגע שהתחלנו לריב ולא למשוך את זה עוד שנה. אבל
מה לעשות, אהבתי אותך והייתי מאוהבת בך מעל כל הראש. תודה לאל,
עכשיו כבר לא.

הזקת לי, לא עשית לי טוב. נשארתי איתך כי ידעתי שהפרידה תהיה
מכוערת ואתה לא תסלח לי על זה. פחדתי להוציא אותך מחיי.
נכון, אם הייתי נפרדת ממך לפני שנה אולי עד עכשיו לא הייתי
מתגברת עליך. אבל הייתי יותר מדי טובה אליך, למרות איך שהתנהגת
אליי, וממש לא הגיע לך. לא סתם אמרת שאני החברה הכי מושלמת
שיש. עשיתי כל מה שאתה רוצה. כל דבר שביקשת עשיתי. היו הרבה
פעמים שלא רציתי והתווכחתי איתך. אבל אתה עקשן, נדנדת ונדנדת
והמצפון שלי אכל אותי ובסוף הסכמתי.

לאט לאט התחלתי לשנוא את עצמי כשאני איתך. הרגשתי כמו בובה.
הייתי כמו בובה. בובה שהתלהבת ממנה לפני כל המשפחה והחברים.
כל אחד מהם חייך אליי ולחש לך באוזן: "איזה חברה יפה יש לך, כל
הכבוד."

כיום אני בשוק מעצמי, שלא עמדתי על שלי, שנכנעתי לרצונות שלך.

בחודשיים האחרונים שלנו, התנהגתי שונה, לקחתי את עצמי בידיים.
לא נכנעתי לך, הקשבתי לרצונות ולתחושות שלי. אעמדתי לך גבולות.
היה לי חשוב יותר מה אני רוצה מאשר מה אתה רוצה. הכל התהפך.
אולי כי רציתי לכפר על מה שהיה. על איך שהרגשתי אז, רציתי
להרגיש יותר טוב. ולכן הגזמתי קצת אולי. כי זה הגיע למצב שחשבת
שאני לא אוהבת אותך יותר, ושלא אכפת לי ממך יותר וכדומה. ולאט
לאט כנראה שזה מה שקרה.

כל החודש האחרון הסתובבתי וחשבתי איך אני נפרדת ממך ומתי.
במהלך החודש האחרון כמעט כל פעם שדברנו נקלענו לויכוח שהתסיים
בבכי מצידי. מישהו קרוב אליי הגיב על כך שאני כל הזמן בוכה
בגללו בצורה ששעשעה אותי במקצת: "תגידי, הוא מנסה בכוח שתפרדי
ממנו?"
ואחרי שנפרדתי ממך כבר לא היה לי מה לחשוב עלייך ולמה להתגעגע,
כי כל הזמן חשבתי על הפרידה, ואחרי שעשיתי את זה ירדה לי אבן
מהלב. היית מאמין שמאז נפרדנו לא בכיתי כלל? בכיתי כשהייתי
איתך. היה לי עצוב כשהייתי איתך. ולכן כשלא התקשרת, לא בכיתי
ולא היה לי קשה ולא התגעגעתי. רציתי לדבר איתך מסיבה אחת:
שהמצפון שלי היה נקי. שאני אצא נקייה מהסיפור. שאני אדע שאתה
לא שונא אותי.