ואולי אף אחד לא יקרא ואולי אני לא אכתוב
זה לא צריך לשנות אני מדברת אל האגו שלי שרוצה להתגאות.
קטנה גדולה ומשונה אני יכולה להיות הכול.

אני קוראת דברים באתר במה חדשה אבל לא באמת קוראת סתם מעבירה
דפים אז אולי גם אף אחד לא באמת קורא את מה שאני כותבת בעיון
רב ורק מחכה שמישהו יכנס לו לאתר ויגיב וגם התגובות עפות ברוח
כמו החיים אנחנו מחפשים משהו אבל לא באמת מרגישים מה

היום נסעתי על הכביש וחשבתי על להרגיש את ההווה כמו שהוא.
פתאום קלטתי שדווקא מאוד טוב לי שבוב מרלי מתנגן ברקע ואני
נוסעת בגולף כחולה של ההורים שלי לחולון. וממש הייתי שם באוטו
ונהנתי פעם ראשונה אולי בחיים מלנהוג. נסעתי ונהנתי מכל שניה.

כשהגעתי לחולון חייכתי ובטחתי בדרך קיוויתי להגיע בקלות.
נכנסתי לנתיב פניה ימינה במקום ישר ורציתי לעבור נתיב חשבתי על
עצמי: "אישה טיפשה".
ניסיתי להיכנס לפני המכונית הראשונה לנתיב לנסיעה ישר בגלל ששם
האנשים חיכו ברמזור אדום. אבל כשנכנסתי לנתיב הרמזור התחלף
לירוק ונכנסתי במזדה MX 5 בקטנה בצד.

עצרתי בלחץ בלונדינית עם ציצים גדולים יצאה ואמרה שמחר היא
צריכה למכור את האוטו. ואני מתחילה לרעוד כמעט לבכות ושואלת את
עצמי האם שוב פעם ניגמר העידן של הנאה בנהיגה האם זה לא יכול
לקרות שוב.
ומה לעזעזל הביא אותי להתנגש בצורה כזאת מטופשת במכונית ספורט
של הבלונדינית יום לפני שהיא מוכרת את האוטו.
עיצבנתי את עצמי לקחתי אחריות ואמרתי לה מלא פעמים שאני מצטערת
בסוף אחרי שהחלפנו פרטים נכנסתי לאוטו ובכיתי.

כמעט לא קרה כלום לאוטו שלה ולי גם לו קרה כלום.

מי מסובב את הגלגל ומי נוסע איזה מן סוג של השפעה פועל עליי מה
האמת בידיעה ומי יודע אם אלוהים נמצא בטוב מחשבותיי.

אני בוכה שבע שרים ברקע הילולה.