''יש לי שבוע להחליט'', הודיעה הלנה לטינדארוס. הוא יצא
מהממלכה כשאחריו חייליו ושריו. הם רכבו לכיוון היערות, והוא
הזעיק את אנשיו בדבריו: ''אני חייב להתייעץ עם המכשפה''. זה
היה מסוכן, כולם ידעו שמכשפות יותר מתוחכמות ממה שנראה.
הם נכנסו לאיזור חשוך, לא נשמע דבר מלבד קולות של נחשים,
זהבים, ומכשפות שכישפו בלי הפסקה. הוא נכנס לביתה של זהרה -
היא ישבה לה על הכיסא, שיערה הסתיר את פניה. הוא זרק לה על
השולחן קופסה מלאה בזהב, ואמר: ''אני רוצה שהיא תהיה שלי''.
''אין בעיות,'' ענתה לו המכשפה. ''ומה עוד?'' שאלה.
''כוח, שליטה על ממלכת אירופה, רוסיה ויוון.''
צחקה המכשפה, ושאלה ''זהו?''
''גם חיים נצחיים אבקש.''
''אין בעיות.''
היא יצאה מחדרה והביאה שני בקבוקים קטנים, ואמרה לו לשתות! הוא
לא היסס... ושתה. המכשפה צחקה ולפני שהיא נעלמה הודיעה לו
שלשמחתו הוא קיבל הכול מהכול, מלבד דבר אחד שאי-אפשר לתקן - זה
האושר. טינדארוס הוציא את סכינו ואיים על המכשפה, שאהבתו להלנה
היא האושר, האושר הוא עצם העובדה שהיא תהיה שלו. המכשפה התרגזה
ונעלמה.
טינדארוס חזר לממלכתו וחיכה שהכול יתחיל כבר להתנהל כבקשותיו.
הוא נכנס לחדרה של הלנה בלי לדפוק, משרתות שלה נאבקות איתו
בכוח, שלא ייכנס. הוא דחף אותן הצידה ונכנס בכוח. הוא ראה את
פאריס במיטה של הלנה. הוא הוציא את סכינו והרים אותו עליו.
הלנה צעקה, התחננה, ביקשה: ''אל תהרוג אותו, אני אוהבת אותו,
הוא הלב שלי, אל תהרוג אותו, טינדארוס. אני אעשה הכול, רק אל
תגזול לאהובי את חייו''. הוא הוריד את הסכין, בהסכמה שהלנה
תהיה אישתו ופאריס ייסע הרחק מכאן, ולא יראה את הלנה בחיים.
שניהם הסכימו.
החתונה התקרבה, הלבישו את הלנה בשמלה לבנה יפיפיה, והיא יצאה
אל הבמה - שם חיכו לה טינדארוס, אביה, אמה, ושרים חשובים.
לאורך אותה הדרך היא חשבה כמה שהחיים לא פריים, והיא רוצה רק
את פאריס.
הם נישאו, והממלכה עברה לטינדארוס - מה שהוסיף לו הרבה כוח.
צבאו התקדם לכיוון אירופה ורוסיה, וכבש את היבשות במהרה.
שליטתו התחזקה... בלילות בהם טינדארוס היה יוצא למלחמות, אישתו
הלנה גידלה את ילדיו, והיא הבינה עם הזמן שזאת הייתה בחירה
נכונה, כי אף אחד לא יאהב אותה כמו טינדארוס.
עם הזמן היא התחילה לאהוב אותו, אך פאריס כל הזמן הזה לא יצא
מהראש שלה. היא לא יכלה יותר, והיא נסעה לחפש אותו, רכבה לאורך
כל הדרך בלי לישון ובלי לאכול, עד שהגיעה לביתו, שהיה מוקף
אגמים וצמחייה יפיפיה.
היא נכנסה לביתו, וילדים רבים הקיפו אותה. אישתו ישבה ושאלה
אותה אם היא הלנה. היא ענתה בחיוב. היא סיפרה לה שהוא דיבר
עליה הרבה, ות'אמת - ''שהוא לא הפסיק לדבר עלייך''.
''מה הוא היה מספר לך עליי?'' שאלה אותה הלנה.
היא אמרה: ''אם אני אספר, את תעזבי ותשכחי מהמקום הזה, ולא
תבואי לחפש אותו שוב?''
הלנה ענתה בחיוב, למרות שהיה לה קשה. כשראתה את ילדיו, את
אישתו שאוהבת אותו, היא הבינה שאיחרה לבוא.
ואז היא התחילה לספר שהוא מצטער על זה שהוא לא נתן לטינדארוס
להרוג אותו - ''ככה הוא לא היה סובל מזה שאת לא איתו. כי הוא
אהב רק אותך, והוא היה מוכן למות למענך, אך כעת אני מבקשת ממך:
תשאירי לי טיפה של אושר, ואל תגזלי אותו ממני. גם ככה הוא סבל
ממך הרבה, תני לו לפחות טיפה של אושר.''
הלנה יצא בבכי, עלתה על סוסה ונעלמה עם הרוח, היא לא חזרה
לממלכה ולטינדארוס... השאירה את ילדיה אצלו.

כבר כמה שנים שטינדארוס הרוס, מחפש אותה בכל כוחו, מתחיל להבין
על מה המכשפה דיברה איתו לפני עשר שנים. הוא הבין שאת הכול הוא
קיבל, מלבד האושר, כי רק הלנה נתנה לו את שמחת החיים. הוא היה
מוכן לעשות הכול בשבילה, וזה מה שהוא עשה. הוא הקדיש את חייו
שלמים סביבה, וברגע שהיא נעלמה - נעלמו חייו.
אחרי 12 שנים של חיפוש הודיעו לו חייליו שהם מצאו את גופתה של
הלנה קבורה בארון, באי קטן שנמצא ביבשת חדשה שאף אחד לא מצא עד
עכשיו, והיא אמריקה. בידה נמצא מכתב, והם הביאוהו, לקרוא לו
אותו. הוא קרא בקול, כשדמעות זלגו לו בלי בושה:

" אהובי היקר פאריס,
אין לי מילים לתאר את אהבתי כלפיך. השנים שעברו רק חיזקו את
אהבתי. ומי היה מאמין שכבר 23 שנים לא ראיתי אותך? אני עדיין
אוהבת אותך, עד המוות. אני שמחה שיש לך אישה אוהבת, ילדים
יפיפיים ובריאים, וחיים מאושרים. ואני לא אהרוס לך אותם!
לעומת זאת, טינדארוס, בעלי היקר, אני מתנחמת באהבתך הכל כך
חזקה. ואני יודעת שהיית בעל טוב ואבא טוב לילדיי.
כעת אני אומרת, במילים האחרונות שלי: תנו לי להיות מאושרת!"

דמעותיו של טינדאוס הציפו את המכתב, שהיה מוצף גם בדמה של
הלנה. הוא חיבק חזק את חייליו, והם רכבו לחפש את פאריס. עברו
לילות וימים רבים עד שהם מצאו את ביתו. טינדארוס נכנס, כשפאריס
מחכה לו. הוא הביא לו את המכתב. שניהם בכו והתחבקו.
כשטינדארוס חזר לממלכתו הוא חי חיים נצחיים, כמו שביקש, אך
באבל. טינדארוס חי וגידל את ילדיו, אך לא הפסיק לחשוב על הלנה.