מושיבה חצי תחת על המעקה הרטוב מהגשם ונושמת אויר קצת קפוא.
סוקרת את הרחוב, המכוניות הרטובות, האנשים במעילים הגדולים,
עמודי החשמל שמשתקפים בשלוליות הקטנות. מועכת את הסיגריה שלא
עישנתי על המעקה ונותנת לה ליפול למטה. לא אוהבת סיגריות.
נכנסת חזרה לדירה, מביטה בערימת כלים במטבח, הולכת לסלון.
מתחרטת. חוזרת למטבח, פותחת ברז עם מים קרים ומתחילה לשטוף את
הכלים. מתייאשת מהמחבת, זורקת לפח. רושמת על פתק לקנות מחבת
חדשה, מצמידה למקרר במגנט. המקרר מלא בפתקים צהובים קטנים
שתלויים שם חודשים. נאנחת. רואה קצה של הר בצבע חול ושמיים
בכחול, נזכרת, מכבה את הזיכרון במהירות והולכת לחדר השינה.
פותחת את הארון וחצי מהבגדים נופלים עליי. אני מתעלמת ונוברת
בפנים לבדוק אם הטרנינג האפור שם ואחרי שלא מוצאת מחטטת קצת
בערימה למטה ושולפת אותו. אוספת את הערימה חזרה לכדור ודוחפת
פנימה לארון. אני מתלבשת וקר לי ברגליים. גורבת עוד זוג
גרביים, בודקת שיש סוללות בדיסקמן, מכבה את הפלאפון וזורקת
אותו בין ספרים ישנים. נזכרת שיש לי דד-ליין מחר בעשר בבוקר.
יורדת בקפיצות את המדרגות של הבניין, הקור של ינואר עוטף אותי
מיד.
מתחילה לרוץ עם הרולינג סטונס. לא חושבת על כלום. מנווטת בין
שלוליות וחרא של כלבים. כבר לא קר לי ברגליים, אני קצת מצטערת
שלבשתי זוג גרביים שני אבל לא בא לי לעצור להוריד.
חולפת מול הפארק ובזווית העין קולטת כמה ילדים קטנים מתנדנדים
גבוה. מגבירה את הקצב ומחליטה לפנות לתוך הפארק. שומעת שקט
ונהנית מהירוק כהה שמסביב. הדיסק של הרולינג סטונס קצת קופץ
ומיק ג'אגר שר את סיסטר מורפין שוב ושוב. טפטוף חלש מתחיל,
מרגישה את הנשימה מפלחת לי את הריאות ומגבירה את הקצב. הרגליים
מתחילות לשרוף וזיעה חמה קוראת תיגר על הרוח הקרה של ינואר.
בסוף ינואר יש לך יום הולדת, אני פתאום חושבת. מגבירה את הקצב
ונושמת לאט דרך האף. אחת. שתיים. שלוש. הראש מתרוקן לחלוטין.
אני רצה במעלה המדרגות, מרגישה כל שריר ושריר, הרגליים כבר
כבדות וצד שמאל של הבטן דוקר מידי פעם.
אני נכנסת לדירה ונופלת על הדלת. גומעת אוויר ומים, זורקת את
הזוג השני של הגרביים לצד השני של הסלון. פותחת חלון, מורידה
חולצה, קר לי קצת אבל זה לא מאוד נורא. הולכת להדליק את הדוד.
מביטה במראה ורואה פנים חיוורות, עיניים כבדות. השיער יצא
מהצמה והוא פרוע לאורך הגב. זורקת את הטרנינג על הרצפה. עוטפת
את עצמי בחלוק שגדול עליי בהרבה מידות וחוזרת יחפה לסלון.
מתיישבת על ספת הפסים הכחולה שלי ומגלגלת לעצמי ג'וינט. מנסה
לשלוף את המצית מתחת לערימת עיתונים, קופסת פיצה ובגדים שרק
חזרו מהכביסה. מקללת. בסוף הולכת למטבח ומביאה גפרורים. כמעט
מסיימת אותו בכמה שאיפות עמוקות, הגרון שורף לי קצת. השרירים
ברגליים מתחילים להתרפות לאט. אני מרגישה את הדם שלי זורם.
הראש מסתחרר קצת.
מישהו מצלצל בדלת. משאירה אותו דולק ליד שלושה כבויים במאפרת
צב-נינג'ה שקנינו ברומא. מביטה בעינית. אתה עומד שם ומישיר מבט
לנעליים שלך. נאבקת קצת עם המנעול ופותחת לך את הדלת. אתה
מישיר אליי מבט. אומר שלום. אני מחזירה לך. מזמינה אותך
להיכנס. אתה מכבה לי את הג'וינט והולך לרוקן את המאפרה לפח.
אומר לי שאנחנו צריכים לדבר ומתיישב על הכיסא במטבח. אני נעמדת
מולך, מחכה. בוחנת אותך אחרי חודשיים שלא ראיתי. את לא יכולה
להמשיך ככה, הוא אומר לי. את שורפת את עצמך. אני מבינה אבל לא
עונה. הידיים שלי מכווצות על הכיסא. מנסה להקשיב. הראש מסתחרר
הרבה. קוטעת אותך ואומרת שאני ככה חודשיים בגללך. אתה אומר
שאתה לא מכיר אותי ככה בכלל. צודק. אין לי אנרגיות לשקר. שואלת
למה באמת אתה פה. אתה מחכה קצת. רואה אותך מתלבט. אתה מתקרב
אליי. פורם לי את הצמה עד הסוף. הידיים שלי עוטפות אותך. אתה
מרים אותי. ביד השנייה מפנה את כל החרא מהספה. |