התעוררתי בלילה - לא הבנתי מדוע
וחלום שראיתי התברר מול עיניי
בו ראיתי מגדל כה גדול אך צנוע
והבנתי שזהו המגדל של חיי.
התיישבתי בשקט ללא כוח למנוע,
המומה ונדהמת, עם תמונה מול פניי.
מה ראיתי? דרכי... ומה עוד? את הזרוע
המוציא לבנים מן הכותל החי.
לבנים -בני אדם שפעם התקרבתי.
שהלכנו, צחקנו, נפרדנו מאז ...
מה קורה? איך אפשר? את כל זה לא בחרתי -
אין קירות למגדל, אין שלמות - רק פסיפס.
המגדל הרופף מתמודד עם החרס,
משתדל לו לשמור על חיוך ושפיות...
מי יודע, מאיפה הוא שואף את המרץ -
נגד רוח וחול, ואובדן ובדידות. |
