ואחרי כל הדברים האלה...
ניצבתי לבדי עומד ליד תחנת האוטובוס בשעה שתיים בלילה.
ככל הידוע לבני האדם לא נוהגים אוטובוסים לעבוד בשעות כאלה.
זאת, בנוסף להיותי ממושקף בעל מראה אשכנזי, היוותה סיבה מספקת
לחבורת ערסים קטנים לעצור את מכוניתם ולתהות על קנקני." מה אתה
עושה? "שאל קול מחוצ'קן. מוחי ציווה: אמור לו כי אין זה
עניינו. אך, כמנהג יחנה בחנה שכמותי עניתי כבקשתו. "אני מחכה
למישהו". אמת. חיכיתי לחברי יגאל, (שיט, שוב השם הזה) ויסלח לי
כבודו, שבושש לבוא משום מה. חצ'קוני הרי הגעש של הברנש העלוב
החלו כבר לעלות ספקולציות בנוגע לטיב הפגישה. ו"מוחו", אם אפשר
לקרוא לאפונה הקטנה בשם זה, קבע פה אחד כי הלילה עכוזי הולך
לחגוג. האמת, קיבלתי זאת בהתחלה כמחמאה. הלא ידוע שבני העשירון
האחר ניחנים ביופי טבעי, חוש אסתטי ולשון חדה. אך מכיוון
שהתעניינותו הפכה למדרש רבא של התנהגותי המינית (כולל דברים
שאפילו עורכי הבמה לא יעזו להשאיר, אוותר עליהם). לאחר מספר
דקות שכאלה(!) הגעתי לכלל מסקנה שיש להפסיק זאת בכל מחיר.
והמחיר הפעם היה, בלשון מקצועית, סנוקרת ימנית ארוכה לשן חותכת
עליונה.הברנש קיבל זאת בהפתעה גמורה, וסוכך על פיו עם ידו כדי
להסתיר את גודל הבושה. ניצני דם החלו מוצאים את דרכם מעבר
לאצבעותיו. לרוע מזלי, שהו באוטו עוד 3 כאלו. שכפול מדויק של
האפונה אך בגופים קצת שונים.
האחד גונזיל אמיתי שנראה ששכלו יצא בגובהו. שני גמד ללא צוואר
שמצא את התנהגותי התוקפנית משעשעת ולא חדל לצחוק. ושלישי שאותו
אינני זוכר. "בן זונה!!!" קרא הגונזיל ופתח את דלתו. וכך, לאחר
שתרגלתי בחלומות בריחה מנאצים שונים הגיע הזמן ליישם זאת
במציאות. התחלתי בורח והוא אחרי. בונא בונא - נשמעו חידושי
הלשון האוריינטלים שלו. סוף סוף הגיע יגאל עם מכוניתו המרופטת.
נופפתי לו בידי. הוא נראה מופתע מאין כמותו. עצר את המכונית.
נכנסתי, כולי מתנשף ואמרתי "יש מכות - הלכתי מכות - סע כבר יא
טמבל" בעוד הגונזיל נותן מכות על החלון, נסענו משם.
זהו גבירותי. עד כאן סיפורי. הפשקוויל לא התחיל עדיין. אתן
מוזמנות להפסיק לקרוא עכשיו. כל הבא להלן הינו קילוס של שכונתי
העלובה.
את פסגת זאב אני שונא מהנץ החמה עד שקיעתה. מהרגע שבו גונבים
לך את העיתון היומי ב- 6 בבוקר, דרך הדוור שתמיד דואג לזה
שמכתבי לא יגיעו לתיבת הדואר שלי. דרך כל הפסאודו (כאילו) נכים
למיניהם שתופסים עמדות חנייה שנשארות ריקות גם ב 2 בלילה. דרך
הפקקים האיומים והנהגים העצבניים. לא נשכח כמובן את חנות
המכולת שמנסה כבר שנים להרעיל אותי בחלב שעבר זמנו לפני שבוע.
לא יפקד מקומם של כל הדוסים למחצה (כפ"סים) שנועצים בי מבטי
שנאה ששעה שאני אוכל להנאתי את הפיתה עם החזיר בפסח. וכמובן,
כל ערס למיניהו שכבש את מדרגות שכונתי ומזכה כל עובר אורח
בהערה מחכימה. "אתה מוכר תכלב?" הכלב שלי צריך לטפל בך אידיוט.
וכמובן את החתולים המגעילים שנראים כמו נמרים ולא עושם לך כבוד
שאת באה לזרוק את האשפה. וכל הכלבים הביסקסואלים שאונסים את
הכלב שלי והכלבים הערסים שנושכים אותו. ואת האוויר המאובק גם
ואת הרעשים ואת הכבישים שחצו את שכונתי כמו שיני כריש עד
העצמות. וגם אותי, בחורציק !@#% שמבזבז את זמנו בלכתוב בעצמו
גזר דין נידוי כמו זה, שאיש לא יקרא.
בקיצור... טוב כבר הבנתן יקירותי.