יעל נווה / מצטער |
כשחשוך ומתעמר
אני שטה לי בבכיי
אל כל נבכי ליבי.
וכשעיניי רואות שם יופי
ורואות פה מתעכר
הן חורשות את כל הדופי
לכדי פרח מצטער.
מצטער שלא דרך שם,
מצטער שלעצו עצוב,
מצטער שלא הושיע
מתכלה אל מול אהוב.
עוד ישוב אל זה הצור,
עוד יפגוש בזו האבן,
עוד יעתיר להיות שבור
וירעיף עלה מזוייף פני אבל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|