תמיד היית כמו חלום.
הבנת הכל,
ידעת הכל,
היית כל כך בשבילי.
כל כך רציתי להתקרב ולגעת אך פחדתי לנפץ את האשליה.

תמיד הערצתי אותך.
מרחוק, מקרוב.
רק רציתי לגעת.
רציתי לדעת.
רציתי להיות חלק ממך, מהחיים שלך.

כשהגעתי לשם לא ידעתי מה לעשות.
פחדיי התגברו.
הלדעת, לגעת ולרצות כבר היו שם ועכשיו מונחת לפניי האמת.

רציתי להבין אותך באמת שרציתי.
לא יכולתי.
לא הצלחתי.
לא הבנת הכל,
לא רציתי שתדע הכל.


אנחנו כל כך שונים.
הכל התגלה כבועה מנופצת,
הקטנוניות, הקנאות הלחץ...

פעם אהבתי שהיית חלק מהכל,
עכשיו זה מחניק.
זה מפחיד!
אם תדע, אולי לא תאהב?
אם אעשה אולי תכעס?
אם אדבר, אולי נריב?
אם ואם ואם...

אני לא יודעת מה לעשות..
הלוואי ויכולתי לשמור אותך קרוב רחוק.
הלוואי ויכולת לדעת מה אני חושבת.
הלוואי ויכולת להבין אותי.


הלוואי והכל היה שוב חלום.