זזים בתנועה מעגלית לעבר עולם שלם של תהיות,
הדמעות מובטחות לעתיד היא אומרת.
אולי עוד תבוא התגלית, שהיא משקרת,
כך במצח נחושה, נחושה בדעתה להרוס אותי,
עד היסוד.

שתיתי אתמול בקבוק שלם,
של תרופה זמנית של כאבי הלב,
שחוויתי בזמן האחרון.
אבל אחרי שנגמרה ההשפעה כאבי הלב התחזקו,
ולהם נוספו כאבי ראש איומים ובחילות,
ודמעות, שלולית דמעות... על הרצפה.

עדיין רוקדים,
ריקוד צמוד, מותח,
סקס אפיל באוויר,
לוגמת לגימה של דם,
של דם...

שנינו מסתתרים מתחת לאבן גדולה,
נוגע בה, נוגעת בי, אבל בלי המון כוונה.
לא בטוח מה יהיה מחר איתנו,
אולי יהיה טוב, אולי יהיה רע,
היא אתמול סיפרה לי שהיא חלמה עליי,
חלמה עליי חלום נורא.

והנה הריקוד נעשה צמוד יותר ויותר ומהיר,
והוא אומר לי "את לא יודעת לשיר",
כשאני ממלמלת את המילים ומושכת בכתפיי,
לא... רק אל תגרום לי לבכות שוב,
אל תוציא את הכעס עליי.

"תחייך" היא ציוותה עליי, בעודה בוכה,
"תחייך ותאמר לי מילים יפות באוזן.
תחייך ותלחש סליחה",
היא לא הרפתה...
יש מקום בו אוכל לא לראות אותה?
לא הא?..
מצחיק איך שאנשים משתנים,
בגלל האהבה.

ריקוד צמוד ורטוב מזיעה,
נזכרת בחלום עלייך,
לא יכולה עוד לנשום,
ריקוד ארור, של שנינו,
שני נשמות ארורות...