הוא בא לה בחלום וכשהתעוררה למחרת הבוקר, ידעה בדיוק מה עליה
לעשות. הרי כמה פעמים מזדמן לבחורה כמוה שיבוא לה בחלום הבאבא
סאלי ויאמר שאינה מעוכבת אלא מעכבת."שבע שנים ממתין לך בחור
ישיבה, שבע" אמר הבאבא סאלי ונגוז אל בין פיתולי צבע זרחניים.

"איך את יודעת שזה היה הבאבא סאלי?" שאלה אותה קרן, שהתעוררה
לקול הרעשים שעלו מחדרה של שותפתה לדירה.  "אני יודעת, ראיתי
את התמונה שלו מספיק פעמים בחנות של אופיר" השיבה  כשהיא משתהה
לרגע "אני גם מפסיקה לעשן". קרן ששלחה יד לקופסת הסיגריות
המונחת על גבי השולחן, עצרה תנועתה, הרימה גבה ושאלה "וזה
בדיוק למה?", טלי הביטה בה ואמרה "זה די מתבקש, חוצמזה זו
התחלה לא רעה לשינוי הטוטאלי שאני הולכת לעשות, תביני זו ממש
רעידת אדמה".

קרן שהכירה את רעידות האדמה הללו די והותר, ידעה שאין טעם
לייחס חשיבות לשיגעון החדש שתפס את שותפתה לדירה. היא רטנה דבר
מה לעבר טלי ושבה לעיסוקי הבוקר השגרתיים לקראת היציאה לעבודה.
כששבה לדירה בערב, טלי כבר הייתה ארוזה בתוך חצאית הודית
וחולצה טי לבנה שהותיר אחריו אחד מחבריה לשעבר. "אני עוברת
לאולפנה" חייכה לעומתה טלי, "עשיתי את כל הסידורים הנדרשים,
וממש התמזל מזלי שיש שם מקום פנוי ומיידי". קרן לא אמרה דבר
וטלי המשיכה ברצף משפטים לא ברורים שרק האחרונים שבהם נשמעו
הגיוניים פחות או יותר, או לפחות היו מספיק חשובים כדי שתקשיב
להם  "אין לך מה לדאוג, אני אעביר את תשלומי השכירות, הרי
ממילא נותרו רק חודשיים לחידוש החוזה ואני בטוחה שתצליחי עד אז
להסתדר".

אפילו שלקרן לא היה איכפת כל כך שטלי החליטה לעזוב, משהו בתוכה
נצבט כשראתה אותה עומדת בפתח הדלת. היא תלתה את מבטה בטלי,
שקלה את המילים שעלו במעלה גרונה ולבסוף אמרה "את עושה שטויות,
תעצרי רגע ותחשבי, הבחור הרי המתין לך שבע שנים אז הוא לא יכול
להמתין לך עוד קצת?" טלי נענעה בראשה לשלילה והשיבה "זה סגור,
וחבל על המאמצים שלך לשכנע אותי אחרת."

חלפו מספר שבועות בהם הצליחה קרן לסגל לעצמה הרגלים של דיירת
יחידה בדירה. הנוחות הזו שנתגלגלה לידיה באופן בלתי צפוי, גרמה
לה לשקול ברצינות להמשיך לשכור את הדירה ללא שותפים. מדי פעם
הייתה טלי מתקשרת לדרוש בשלומה. בשיחות הקצרות שניהלו השתיים,
עלה בה הרושם כי טלי מאושרת בחייה החדשים וזאת על אף העובדה
שטרם פגשה בבחור המעוכב מזה שבע שנים. "חשבתי שכל הרעיון היה
שהעיכוב יבוא על קיצו מרגע שתחזרי בתשובה", אמרה לה באחת
הפעמים האחרונות, "הכל תלוי ועומד ברצונו של בורא" השיבה לה
טלי מעברו השני של הקו. קרן רצתה להשיב לה, שמה שתלוי סופו גם
להתייבש, אבל מאחר שסברה שנימת הומור שכזו לא תשמע מכובדת
באוזניה של טלי, שתקה ונתנה לשיחה לגווע מעליה.

חצי שנה אחר כך, התקשרה טלי או ליתר דיוק טליה, כפי שהזדהתה
בתחילת השיחה והודיעה שבשעה טובה היא נישאת לתלמיד חכם. "איש
טוב, ירא שמיים" אמרה לה טלי-טליה כששאלה אותה קרן, האם זהו
הבחור שהובטח לה בחלומה. מאוחר יותר, נזכרה קרן כי לא זכתה
לקבל תשובה ברורה לשאלה. באופן מפתיע למדי, היא מצאה שהדבר
טורד את מנוחתה יותר משהיה צריך לטרוד. בכל זאת וכמו להכעיס,
חלמה קרן באותו לילה, חלום פיתולים זרחניים שמתוכם בא ועלה
הבאבא סאלי. היא אמנם לא ידעה בוודאות שזה הבאבא סאלי, אבל
תיארה לעצמה שהאיש עם מטפחת הראש והאף הבולבוסי הוא הבאבא
ההוא, שהרי איזו עילה יש לבאבא אחר לבוא אליה בחלומות לילה.

בתחילת החלום, הבאבא שתק ורק אחרי שקרן התחילה לגלות סימנים של
חוסר שקט ואיימה לפקוח את עיניה אם לא יאמר מה יש בפיו, פנה
ואמר "שלום, אני הבאבא סאלי". קרן פיהקה מתוך שנתה, ואמרה,
"כן, כן, את זה כבר ניחשתי בעצמי, אבל בוא נחתוך במשחק המקדים
ותאמר לי, בדיוק לשם מה באת?"
הבאבא כנראה הרגיש בטריטוריה לא מוכרת, ככלות הכל כולם כיבדו
אותו, בין שהיה בחיים ובין שבא בחלום. הוא מיהר לפיכך להתנצל
ואמר "פעם, בעצם לא כל כך מזמן, באתי בטעות בחלום למישהי כאן
בדירה ועכשיו אני חייב בתיקון". קרן שידעה מראש, לאן מובילה
השיחה "איזה תיקון?" שאלה, "שבע שנים ממתין לך בחור ישיבה, שבע
שנים ומחצה" השיב לה הבאבא ונגוז אל בין פיתולי הצבע.