הנאה גדולה טמונה בישיבה
מול שולחן הכתיבה, הריק.
לפני זמן לא רב כמעט קרס השולחן מערימת ניירות וקרעים.
כעת, כולם במגירה. מוחבאים מן האורחים הבאים.
ורק אני אדע מה טיבם.
שולחן הכתיבה ריק, מסודר,
ונראה, כאילו גם לזו, בתו של ההוא, אין מה להגיד.
הם עוד יראו! הם עוד ישמעו!
כי לזאת, לבת של ההוא לה יש שם,
ולשונה נצורה לזמן מוגבל בלבד.
בסופו של דבר, יקרוס השולחן,
ועל הכיסא לא ישאר עוד מקום...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.