New Stage - Go To Main Page


ישנם דברים שנועדו להשאר במקומם;
תנור המטבח, פסל מוזיאון, מכולת שכונתית.
כשאני הולכת אני כמעט מצליחה להרגיש
זה הסתיו שמדגדג לי את כפות הרגליים, ורומז
אפשר לדעת זאת
בודאות כמעט מוחלטת,
ראי איך הצחנה מתחילה להנדף, השיער הקצר כבר נאסף לצמה
אנשים מחבקים את עצמם, מחביאים וודקות בארון
וחולצת תנועה נגזרת, לפסים פסים
של טקס מריטת שערות אחרון.

כשיהיה לי חבר אני אקרא לו
יונתן,
וזה לא משנה אם שמו יהיה ערן או עופר או עמרי.
וכשארצה לומר לו ולא ארצה
אדבר במבטא רוסי כבד, אצמצם המבט, עד שיתקרב יותר מדי
עת אמשיך אני להיות עסוקה.

ישנם דברים שנועדו להשאר במקומם;
בית ההורים, גיבור נעורים, צלקות, מכתבים.
אני לא קוראת המון ספרים, ואני לא שותה,
רק לשם השכר כשהטעם בפה מר
אני לא נפרשת בגמישות על הרצפה, כמו
גיבורת נעורים בסרט אהבה, אני
בינתיים מחכה.

אישה שמנה יושבת על ספה
כבר משנת 2002.
היא לא יכולה לקום, משמניה דוחפים את העור
ונדבקים אל הבד. פעם בשבוע מגיעה בתה
עם דלי מים וספוג, ועורמת על השולחן
את האוכל לשבוע הקרוב.



(ראש השנה תשס''ו)



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/10/05 21:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליבי דו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה