ישנם דברים שנועדו להשאר במקומם;
תנור המטבח, פסל מוזיאון, מכולת שכונתית.
כשאני הולכת אני כמעט מצליחה להרגיש
זה הסתיו שמדגדג לי את כפות הרגליים, ורומז
אפשר לדעת זאת
בודאות כמעט מוחלטת,
ראי איך הצחנה מתחילה להנדף, השיער הקצר כבר נאסף לצמה
אנשים מחבקים את עצמם, מחביאים וודקות בארון
וחולצת תנועה נגזרת, לפסים פסים
של טקס מריטת שערות אחרון.

כשיהיה לי חבר אני אקרא לו
יונתן,
וזה לא משנה אם שמו יהיה ערן או עופר או עמרי.
וכשארצה לומר לו ולא ארצה
אדבר במבטא רוסי כבד, אצמצם המבט, עד שיתקרב יותר מדי
עת אמשיך אני להיות עסוקה.

ישנם דברים שנועדו להשאר במקומם;
בית ההורים, גיבור נעורים, צלקות, מכתבים.
אני לא קוראת המון ספרים, ואני לא שותה,
רק לשם השכר כשהטעם בפה מר
אני לא נפרשת בגמישות על הרצפה, כמו
גיבורת נעורים בסרט אהבה, אני
בינתיים מחכה.

אישה שמנה יושבת על ספה
כבר משנת 2002.
היא לא יכולה לקום, משמניה דוחפים את העור
ונדבקים אל הבד. פעם בשבוע מגיעה בתה
עם דלי מים וספוג, ועורמת על השולחן
את האוכל לשבוע הקרוב.



(ראש השנה תשס''ו)