מוזר אני מרגיש המון רגשות.
תמיד אני מוצף תהיות.
כשמנסים וקובעים מראש, זה אף פעם לא פועל.
הרגש בא לבד, הוא אותך לא שואל.
זה כואב ועצוב ומתסכל לפעמים.
אני לא יודע להסתדר לא עם עצמי או עם אנשים.
אני מרגיש רגוע לעיתים כל כך רחוקות,
וגם אז תמיד חוזרות הרוחות.
כי אני לא יודע ולא מבין.
דבר על העולם בו אנו חיים.
אני לא מצליח למצוא תפיסה ולהסתדר.
כל פעם אני מרגיש משהו אחר.
אני אף פעם לא בטוח, רגוע, משוחרר.
לא חושב על העתיד לא חושב על מחר.
אבל תמיד דואג ומלא חששות.
אני אפילו לא יודע מה הסיבות.
הן פשוט כולן שרויות באפילה שלעיתים מופסקת מטיפה של דמעה.
שבאות כשמהחשיכה והריקנות התיסכול מתגבר.
ופורץ כמו גיאות, והופך ושובר.
ואחריו אני תמיד מבפנים מבולבל,
ותמיד חושש ממנו גל אחרי גל.
אינני בטוח בדבר בעולם.
רק כשאני מתאמן אני מרגיש כמו כולם.