לפנות בוקר
השחר עוד לא עלה
הזמן לא זז
חזרתי לפתע
להיות ילדה
הזכרונות, המחשבות
והתגובות, של תמימות
אחרי שנים של גלות

יצאתי לפתע אל אויר העולם
נחשפת לשחר
לזריחה ולים
נחשפת לעשן ולחור באוזון
וגם לנפט וכל זיהום
מן משוואה כזאת
שחווים כל יום
ובוחנים שוב ושוב
האם היא חלום

מתעוררת לי לבד במיטה
וארבע קירות סביבי
מסתובבים ושוממים
מביטה במראה
שום דבר - לא השתנה
יום חדש מתחיל

ושוב אנחנו באותה משוואה
מנסים לפתור תרגיל
והנה זה שוב מתחיל

אלו אולי החיים
או הבוקר החדש
של קטע מתחיל
לא יודעת
לא חושבת
לא שומעת
ושוב אותו תרגיל
אותה משוואה

לא מאמינה
לא מבינה
מה חסר כאן?
מה השתנה?
מה לא שווה?
מה הכתים את הלבנה?

ופתאום האור נכבה
והחושך התפרש
הלב התחפש
אך ממשיך לחפש
ומצא מציאה
מצא אהבה

אך עדין מנסה להשלים
את החסר
לפתור משוואה
כזאת מסובכת
והזמן עובר
ואני מבולבבלת
אך עליי מישהו שומר
ואני לא פוחדת