פחות מעניין אותי מה קורה אחרי המוות. עולות לי יותר שאלות
בעניין האם יש גורם אחר שאיננו יכולים לראות על פני השטח
שמותיר את חלקנו מחוסרי רוח חיים. אני מתכוונת שאולי ברור לנו
מדי שמוות נגרם מתופעות שונות כמו מחלות סופניות, תאונות,
פיגועים, אסונות טבע, זיקנה וכו'.
אני מהרהרת במחשבה שמא יש משהו אחד משותף שגרם למותם של כל אלה
שלכאורה נפטרו מסיבות שונות. התיאוריה שלי היא שברגע שאדם מגיע
למחשבה מסויימת, הוא ממצה את החיים בעולם הזה ועולה לשלב הבא.
אם זה אכן ככה, אני מעדיפה להאמין שלכל אחד יש מחשבה ספציפית
משלו, שבהכרח שונה משל כל אדם אחר, שמטרתו בחיים היא להגיע
אליה.
ניסיתי לחשוב מהי המחשבה אליה אני צריכה להגיע, אבל במהרה
גיליתי שאני מנסה להתאבד באופן תיאורטי. ניסיתי לשער מהי
המחשבה של מישהו שהכרתי שנהרג.
כל אחד מוצא אותה בשלב מסויים בחייו. זה יכול לקרות בכל
הגילאים. לכל אדם לוקח את הזמן שלו לחשוב אותה. יש כאלה שיקח
להם מעל 60 שנה ויש שיגיעו אליה בעודם ברחם.