האם אוכל להאמין לאנוש בחיי?
בשנייה העלימה אמונותיי,
האם אוכל לתאם דמעותיי, כאביי?
אם כי לקחה תקוותיי,
ובחרה צעדיי...

אשמור טינתי עד תומי, עד יומי,
ואחזיק בגופי נחמתי, צערי,
אחניק את דמותה, אעלים זיכרונה,
ואנקוב בדרכיי, באותה מטרה...

האם אוכל להקשיב לדעות בחיי?
בשנייה העלתה בי את כל שנאותיי,
אכריז על ליבה כרחוק מלבי,
אתעב נשמתה עד חרישת נשמתי...
------------------------------------
והיא לא תשכח אותו עד כלות נפשה
על שסיפר לה כל טעם, כל שורה, כל עובדה,
האם צער צועק, איך היא עשתה?
ואין דרך אחרת,
לא הייתה לה ברירה?...