מן דבר מעוות וחסר הגדרות.
הוא קשור להמון בעיות.
הוא מטריף ומשגע אותך, זה כל כך כואב להיות עצמך.
שום דבר לא ברור, שום דבר לא יוצא.
גם אני כבר איני יודע מה אני רוצה.
אני קרוב לטירוף, אני טובע מבפנים בדמעות.
מרגיש כאילו זה מעין המקור לכל הבעיות.
מן שד כזה שחי לו בפנים, משהו שלי שבא מעצמי.
הקרבות הכי גדולים הם הרי תמיד עם עצמך.
מעניין מה הולך שם בתוך תוכך.
ואני לא יודע, תמונות של טירוף.
ואני משתגע, רגשות עטוף.
זה מעין משהו שם, מתחת לכל השכבות.
מתחת לפני השטח מתחת לבעיות.
ולמה הוא רק אצלי ולא אצל כולם.
זה מה שכואב לי הרי שאני שונה מהעולם.
אילו הפחדים שמציפים את השינה.
אילו הדברים שנחסמים בתוך תוכך.
כל כך עמוקים שאותם אפילו אתה כבר לא מוצא.
מה לא בסדר איתי, מה אני רוצה.
זה כאילו תמיד יש שם מועקה.
המון מחשבות כל דקה ודקה.
העבר לא חשוב, העתיד עוד לא כאן.
אבל למה הווה מתחלף כל הזמן.
מצבי רוח שתמיד משתנים.
אני רוצה רק קצת אושר.
ועם עצמי להשלים.