בשתי ידיים את אוחזת עולם,
הוא שברירי וחולה.
את כל כך מתאמצת, רואים בעינייך
את תקוותו בך תולה.
את נאנקת, בוכה ללא קול,
הדמעות כמו גשם עליו.
את רוצה לאחוז אבל איש לא יכול
צריך לוותר עכשיו.
העולם ישאר, הוא היה ויהיה,
אבל את מתאדה עם הזמן.
העולם מבקש תני לו רגע לבכות
כי העצב הוא לא רק שלך.
בעינייך הירוקות עם נגיעה אפורה,
ועם תכלת זרה מוזרה
את מחייכת מעט את שולחת מבט
את דומה-לא-דומה קצת דומה.
אמא מותר לך הכל, את נתת ונטעת מכוחך.
את נתת ונטעת מחייך. קחי גם לך קצת מנוח כעת.
אמא את כאן לעולם, בי בוערת מובילה מבלי פחד.
את קולך ישמעו עוד כולם, אני כאן ובי את פורחת. |
