ראה,
הנה בהדרה
קרבה ובאה,
ספינת חיי.

פניה אל החוף הזה
אשר דומה כאילו
אין בו דופי.

נדמה כמו שוניות האלמוגים
בני אלף השנים,
בראו עצמן למענה בין לילה,

כאילו הרציף
אשר חבק את סיפונה
בוהק יותר עכשיו
לאור הלבנה,
כמו מעשה ידי אומן
מרקו ואף עיטרוהו
בעיטורי הזמן
ובניחוח עמלן.

לא זמן אחד
כי אם זמנים רבים
חלפה כאן,
כעת שוזרת היא
עוד תלתלים כסופים
בשיפולי אהבתו של ים.

וכשיישק המזח לחרטום
כשעוגן למצולות ירד,
ישקוט הים
תשיר הרוח
ישא ירח על פניו חיוך
ויברך.