אלי מיי / הבוקר שאחרי |
ריח של עשן
זיכרון ישן
יד שלא אוחזת בי יותר
רגע,
שיא כבר חלף
לא מניד עפעף
זמן להיכנע ולוותר.
לא רואה
לא שומע
לא מרגיש
לא רואה
לא נוגע
לא...
בוקר,
סוף למסיבה
אין לו שום סיבה,
אין לו שום סיבה להישאר
זמן, הוא
נצח של כאב
מתרוקן הלב
והכל מתחיל להישבר.
לא רואה
לא שומע
לא מרגיש
לא רואה
לא נוגע
לא...
לילה,
ואני ערה
המיטה קרה
גוף בגוף כבר לא יגע יותר
לילה,
ריח של עשן
זיכרון ישן
של משהו שלא יחזור יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|