|
לך ישר
כי מאחור לא יחכו לך האנשים
לא נשארו נסחפים
בבליל של ים ודמע
זרזיף של דם על מצחנו קודח
בלב סחוט ודעת שאינה פושרת
כי לא תניח לנו
עד שנבין בצער -
אינך
בשביל של זפת
שזמן רב בו אחריך
כולנו צועדים. |
|
|
הוא כל- כך
קטן,
כמה מזיק הוא
יכול להיות?
(העם הגרמני
1932) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.