הדלת נסגרת מאחוריך ברעש מתכתי חזק המלווה ברעשם של הבריחים
וצליל המפתחות במנעול הגדול. צליל טריקת הדלת ממשיך להדהד בחלל
החדר, כמו גם בחלל תודעתך וכך יישאר עד שהדלת תיפתח שוב.

אתה מוצא את עצמך בחדר קטן וחשוך ובו מזרון, דלי קטן וברז מים
מחליד. אתה עומד במרכז החדר, מתבונן סביבך כמה שאתה יכול, עד
שרגלייך מתעייפות ואתה נשכב על המזרון.

מהחריר הקטן בדלת נכנסת עלומה חלשה של אור חשמלי חיוור. כבר
עכשיו, אחרי מספר דקות בתא, החושך מתחיל לסגור עליך ומבטך נלכד
באותה אלומת אור לבנה.

אתה שוכב על המזרון המסריח ומנסה לחשוב על הבאות. מה יקרה לך
בתא הקטן והחשוך הזה. לאט לאט אתה נרדם.

שינתך חסרת מנוחה. אתה חולם על שדות תירס שטופי שמש הנמתחים
מצידו האחד של האופק, עד צידו האחר. ליטוף אור השמש כל כך
אמיתי לך עד שאתה לא קולט שזהו רק חלום. אתה מביט אל השמש
ומחייך. לפתע היא מתחילה להצטמק ואורה מחוויר עד שהיא רק עיגול
קטן על רקע השמים השחורים. אתה מוצא את עצמך שוב ער, מביט
באלומת האור הפורצת מן הדלת, ללא מושג קלוש על זמן שינתך.

אתה קם מהמזרון והולך קצת מסביב לחדר בחוסר מעש. פתאום רגלך
נתקעת במגש מתכתי קטן. אתה מגשש באפילה עד שידיך נחות עליו.
חצי כיכר לחם וקנקן קטן של מים. כנראה שהכניסו את המגש בזמן
שישנת.

אתה מתיישב על המזרון ומתחיל לאכול את הלחם היבש. הוא חסר טעם,
אך הרעב משתלט עליך ואתה גומר את כולו. אתה שותה קצת מהמים
ומזיז את המגש מהמזרון.

קרן האור שוב לוכדת את תשומת ליבך. אתה מביט בנקודה הלבנה
הקטנה ושוקע במחשבות.

עוברים ימים. אין לך מושג כמה בדיוק. כבר מזמן איבדת את תחושת
הזמן. מגשי המזון באים והולכים כשאתה ישן, אז אתה לעולם לא
חשוף ליותר אור מהאלומה החיוורת. זהו הדבר היחיד שנותן לך
איזושהי אחיזה במציאות.

אתה מתעורר משינה רצופת סיוטים והאור נעלם. החושך בחדר מוחלט.
אתה קופץ על רגליך בבהלה ורץ לאיפה שאמורה להיות הדלת. אחרי
דקות ארוכות אתה עדיין לא מוצא את החור הקטן  שהוא הגאולה שלך
מן החושך הזוועתי.

אתה חוזר למזרון ונשכב. לאחר שעה ארוכה אתה מבחין בצליל נמוך
מסביבך. אתה קופץ שוב על רגליך ומצמיד את האוזן לדלת. הרעש
מתחזק טיפה. זה נשמע כמו מנוע גדול כלשהו, אולי גנרטור. אבל
אלומת האור לא חוזרת. אתה חוזר למזרון ונרדם.

הרעש המטאלי של הדלת מעיר אותך. היא נסגרה. אתה קופץ מהמזרון
ומתחיל לצעוק ולדפוק על הדלת. המילים שיוצאות מפיך מבולבלות
לחלוטין כך שאפילו אתה לא מבין אותן. איבדת את כושר הדיבור
שלך. כנראה שעבר יותר זמן משחשבת. אחרי כמה דקות חסרות תגובה
מהצד השני של הדלת, גרונך מתחיל לכאוב ואתה מוותר. אתה מתיישב
על המזרון ומתחיל לבכות.

הרעש של המנוע עדיין נשמע מסביבך. אתה מאזין לו במשך זמן ארוך.
לפתע אתה מבחין בקול בכי נשי. אתה לא מאמין למשמע אוזניך. זהו
הקול האנושי הראשון ששמעת מאז שנכנסת לתא. מתוך השחור יוצאת
בחורה צעירה יפיפייה לבושה בלבן. היא בוכה והדמעות מחזירות אור
ממקור לא ברור. היא מושיטה את ידה אליך. אתה קם לאט מהמזרון
ונוגע בקצות אצבעותיך בכף ידה. המגע חם ומתוק. אתה תופס בקלות
את ידה. אורה הלבן מתפשט אליך ובפעם הראשונה בתא אתה רואה את
ידיך.

אתה הופך לפרפר. קטן ומלא בצבעים מלאי חיים ויופי. אתה מתעופף
קצת בחדר ואז עובר דרך החור בדלת החוצה. מסביבך חלל מלא כוכבים
זוהרים. אין סוף של כוכבים. המראה מדהים ולא מציאותי בבת אחת,
והוא ממלא את ליבך בחום שנעלם מאז נכנסת לתא. אתה מסתובב אחורה
ומולך קובייה כסופה גדולה. משטחה החלק מחזיר את אור הכוכבים.
אתה מביט בכלאך בפעם האחרונה ומתחיל לעוף לעבר החדש והלא
נודע.

חופשי לנצח נצחים...