אדמונית מדהימה התיישבה לפני.
הבטתי בעיניה לשבריר שניה והפניתי את מבטי.
בליבי קיוויתי שהיא הבינה אותי,
קראה את מחשבתי.

בעוד אני בוהה בנוף המפעלים לייצור עננים,
תהיתי מה בליבה של כזו נערה.
מחשבות על החזרה למשפחה החמה,
המקלחת הקרה, החבר האוהב?

השמש שוקעת ומסנוורת אותי,
אינני יכול להמשיך לבהות בשדות הקמלים.
הסתכלתי עליה, מבטי יכל לנפץ שמשות.
היא חייכה והביטה אל הצד השני.

הים נגלה לעיניה; כחול, קודר אך שליו להפליא.
ציפורים בודדות עפו נמוך,
בטוחה הייתה שראתה שלוש, כעת רק שתיים.
כנראה תעיתעה בה ראייתה.

ירדתי מהרכבת ולקחתי מונית הביתה.
האדמונית המשיכה בדרכה אל הלא נודע.