הוא מזכיר לי את זה יום יום ובעיקר כששוקעת השמש
הוא מחדיר לעצמו שוב את אותו בורג כמו בטיפול שורש
זה קורה לי בעיקר כשאת איתה...
מן ניתוק מוחלט של הראש מההגיון
שותה עכשיו קפה אחר קפה לא שוכחת להוסיף את הסוכר
וזה עדיין איתי
זה לא היה ככה, מעולם לא הייתי כל כך אובססיבית
אובססיביות שגורמת לי לפחד אובבסיה שמשדרת פחד לכל העצמות
בגופי
נפגעתי לא פעם, ופעם אחת זה הספיק
קשה עתה להסביר לך כמה... כי כל כך הרבה זמן עבר
קשה להגיד לך כמה ציפורניים אני אוכלת עכשיו
כשאת נמצאת איתה בת"א ולא מתקשרת
לא רוצה להיות כמו גל שרודף כל חייו אחר חוף לא נודע
רוצה להיות שקטה אך זהו המאבק האינסופי שלי
חושבת על לשחרר אותך להוריד ממך את הכובד
חושבת על להרביץ לעצמי ולהגיד שאת פאקינג שלי
חושבת על להעלם ולך לא תיהיה שום דרך חזרה
והמחשבות הופכות למים כשאותה מחשבה שוב עוברת בי
אני אומרת לעצמי שוב ושוב שככה זה הכי טוב ומחייכת גם בדרך
אבל יודעת שבפנים בא לי לבכות!
אני אוהבת אותך... וכמו שנראה עכשיו זו אהבה עד טירוף!
אני יודעת את המחלה שלי ועצם הידיעה היוא חלק מהתרופה
התרופה לאהבה הלא פשוטה הזאת.
אני יודעת שאת אוהבת אותי ושעכשיו כייף לנו ביחד אבל זה לא
מספיק
כי אני לא מאמינה כמעט לשום מילה שיוצאת לך מהפה
אמרתי כבר... פעם אחת הספיקה.
ולא רוצה לומר שוב לא רוצה לחזור אל אותו ריב כי מכל ריב את כל
כך נאטמת לוקחת איתך עוד צלקת ובפנים אין לי אף פעם הרגשה שאת
מצטערת על משהו אז פשוט למה?

יפה שלי... הלוואי ו"טוב" תפסיק להיות מילה מנחה הלוואי והאמון
יחזור אליינו
הלוואי ואני יפסיק לפחד מעצמי ולתת לך את על העולם בכף היד
הלוואי ובאמת נשאר לנצח