זהו אינו סיפור... אין פה עלילה או גיבור ראשי .
אני לא בטוח אם יש פה משהו מעבר לתסכול איום . רגשות מציפים
את ראשי ברגע זה אחרי המעשה הנורא שנעשה...


האם אני מטורף מספיק בשביל לספר לכולם את מה שעשיתי?
את הפשע?
לא פשעתי... הגיע לו...


אני אשם שהוא החליט לקצור את המגיע לו דווקא היום .
מעולם לא עשיתי עברה חוקית או מוסרית אני שומר על זה  .
מנסה לפחות.
מדי פעם אני חוצה באור אודם וחונה איפה שאסור אבל חוץ מזה
מעולם לא גנבתי או משהו כזה .


אני מניח שיקחו אותי ישר לפסיכיאטר בעקבות מה שעשיתי ...אני
שפויי למה שאני לא אהיה בעצם . חונכתי כמו כולכם באותה חברה
באותם תנאים גודלתי במשפחה רגילה . לא היו לי מחשבות רעות או
יוצאות מן הכלל ....


עד הרגע ההוא... אבל מה היא מחשבה כי אם משהו שאינו ניתן
לחיזויי... שנאתי אותו ורציתי שהוא ימות... משהו שקורה
לכולנו. דחף טבעי לא בריא במיוחד אבל קיים . כמה אנשים אתם
מכירים אותם תרצו לחסל?
אין ספור ...


אני חיסלתי לא כי רציתי אלה כי היתה לי ההזדמנות ...
הוא נתקל בי ברחוב... בסמטה ליד המטבח...
החלטתי לנצל את הרגע...
עשיתי את זה פיצחתי את גולגולתו עם פחית אפונה קפואה.


היה נחמד... זה נגמר סיפקתי את היצר אותו ניסיתי לכבוש כל
השנים האלה...
עכשיו כשאני מסתכל על האיש שעשה לי את זה אותו רוצח מתועב
שהשחית את מוחי וניסיתי להבין את הסיבה ואת המניע שלו כשאני
מבין מדוע הוא עשה את מה שעשה את הסיבה לכל זה... וחוסר
ההגיון אני אומר לו תודה רבה וסוגר את עייני . הוא פוקח את
עיניו ויוצא מהסמטה עם הפחית בכיסו מאושר שהרגע הוא חיסל
מישהו...


למחרת אין גופה בסמטה... אך איש עם גולגולת סדוקה הגיע לבדו
לחדר מיון ופחית אפונה קפואה בכיסו... כך נטען ברשומות.