ארבל הכרמלי / בשבי האהבה |
ונשמעו מלחשים עתידות גורלם,
חרזו תקוותיהם על חוט עברם
לשמור שלא תימלט מפניהם לעד.
שתקו כמים בתעלות;
רק העיניים - מבטים היו מחליפות
כהד לתשוקות מבעבעות לאיטן
עד שוב תתפרצנה בכל עוצמתן.
חדלו השניים לדוש בעתידם
והפקירו כל מאודם בהוויתם,
בל יחלוף הלילה הזה
ויתעוררו שוב אל בוקר של ערפל.
11/09/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|