1)
נזכור ולא נשכח, איך העם שלי נרצח
האוויר הפך מצרך נדיר לגזע מקופח
זורקים לפח את התקוות, גוססים בין החומות
אוזניים שומעות, עיניים רואות ולא מאמינות
בורות ההריגה עוד מכסים את הזוועה
ומזכרת יחידה זה רק גדר סביב אדמה
איך הדשא עוד צומח שם? השמש עוד זורחת...
השלג עוד יורד כבר אין שם אמא שצורחת
בשנת שניים אפס אפס חמש אני לובש
ג'ינס וחולצת משלחת ויוצא לקדש
על 6 מיליון שנפלו במקום שאני עומד בו
מינוס 10 מעלות- הם עבדו ואני קופא פה
איך  יכלו לתת לזה לקרות אני שואל?!
שטן עם רעיון מצא שעיר לעזעזל
לא מתקבל, מצטער, אני החלטתי לקבוע
לכתוב את גזר הדין  לכל מי שרוצה לשמוע

פזמון:
החל מרדף הדמים, מכאן לא יוצא מנצח
זעקות ילדים, גזע שלם אדם רוצח
עוד דמעה  על הלחי כמפל ללא סכר
עובר בין נשמות אבל לא רואה קבר
כבר אין זהות אתה עוד מספר על הזרוע
כרתו את שורשיי, לא מסוגל שוב לנטוע
עכשיו הגיע זמנך, כבר אין תחנות ביניים
נדלק עוד נר נשמה, נפתחו שערי שמיים

2)
שנת ארבעים ואחת, נפש אין, הגוף הושחט
שישים גרם של אוטריות מספיק לאמא, בן ובת
נושמים עמוק,  עכשיו יוצאים למציאות
הולכים על בהונות כי טעות משמע למות
עם הזמן, למדו איך להעריך את הזמן
שעות חלפו עם זכרונות שהן הביאו עימן
הם חיפשו את היונה שמחזיקה עלה של זית
ציירו תמונה של נוף ודמיינו את הבית
והתמונות שהונצחו הפכו לסמל של גבורה
הגבול בין מוות לחיים היה כחוט השערה
היה צריך לרצות לחיות, לבהוט למוות בעיניים
לירוק לו בפרצוף ולעמוד על הרגליים
שיהרסו לנו ת'גוף, הנשמה לא תשבר
מסתבר שסף הסבל רק הולך ומשתפר
חיוור חולה עייף אך מנסה לחשוב קדימה
מסתיר את הפצעים כדי לא להדאיג את אמא

פזמון:
החל מרדף הדמים, מכאן לא יוצא מנצח
זעקות ילדים, גזע שלם אדם רוצח
עוד דמעה  על הלחי כמפל ללא סכר
עובר בין נשמות אבל לא רואה קבר
כבר אין זהות אתה עוד מספר על הזרוע
כרתו את שורשיי, לא מסוגל שוב לנטוע
עכשיו הגיע זמנך, כבר אין תחנות ביניים
נדלק עוד נר נשמה, נפתחו שערי שמיים

3)
מחנה אושוויץ, משפחה בת 4 נפשות
אמא אבא נשואים טריים ושני אחיות
אחרי שעה נשאר רק אבא עולמו שלו חרב
הסוף קרב אך עוד לא פה אז ניאבק עם הכאב
עובד 20 שעות היום כדי לראות את המחר
גורל אכזר אבל גורל הוא לא ישבור את המורל
שומרים על צלם אנוש, לא מאבדים את הזהות
גם אם חרוט עליי מספר לשם תמיד יש משמעות
מטוסים חוצים ת'מחנה כאילו לא איכפת
רואים מה שקורה אבל אבל מפנים את המבט
כשהעולם שם זיין ווהייעוד שלך- עפר
השקט הנפשי מופר לקחו את כל מה שנשאר
אתה נשאר בלי כלום, מנסה לבנות תכנית
שמתנפצת למראה חייל מטעין ת'מחסנית
האפשרות היחידה נותרה רק למלמל תפילה
אלוהים נתן ואם ירצה הוא גם יקח בחזרה
התפילה נגמרה, העיינים נפקחות
רואה ת'שמש בשמיים גם ציפורים מצייצות
חומות המחנה נפלו, רואים כבישים ובניינים
איך חומה אחת עמדה בין גיהנום לבין חיים?!
גרמנים נפלו בשבי, מובלים למאסר
עדיף מאוחר מאף פעם אני סוף סוף משוחרר
מותר לבכות אבל צריך לראות את מה שנותר  
ולעצב את העתיד מניסיון של העבר

פזמון:
החל מרדף הדמים, מכאן לא יוצא מנצח
זעקות ילדים, גזע שלם אדם רוצח
עוד דמעה  על הלחי כמפל ללא סכר
עובר בין נשמות אבל לא רואה קבר
כבר אין זהות אתה עוד מספר על הזרוע
כרתו את שורשיי, לא מסוגל שוב לנטוע
עכשיו הגיע זמנך, כבר אין תחנות ביניים
נדלק עוד נר נשמה, נפתחו שערי שמיים