אז יש קרינה. כל היום מדברים על זה כמה שזה מסוכן. אבל שאנחנו
נוותר על הטכנולוגיה של שנות ה2000? שאנחנו לא נהיה דבוקים
למסך כשמשדרים את "השיר שלנו"? שאנחנו נוותר על ארוחה חמה
בדקה אחת במיקרוגל? שאנחנו נישאר אשכנזים לנצח ולא נשב שעות
בשמש? שאנחנו לא נגלוש באינטרנט ונציץ ליעל בר זוהר ויהודה
לוי? ובכלל... שאנחנו נוותר על מכלול החיים הזעיר שלנו שנקרא
הפלאפון? למה? אז יש קרינה... מתמודדים. אפשר לחשוב שמישהו מת
מזה.
אני אומרת, אם כבר הלכנו על זה, למה לא? אולי כבר נלך על זה עד
הסוף. עזבו את מצלמות הסטילס שלכם ואת כל הדיגיטליות. מהיום רק
מצלמות רנטגן. אולי בכלל תצלמו את עצמכם יושבים ליד המיקורגל
ומדברים בטלפון עם חיוך קורן מאוזן לאוזן...
לפי איך שזה זז, עוד כמה שנים יהיה כפר קטן ליד הכור בדימונה
שייקרא "עיוותים". שם היממה תתקצר ל-23 שעות - רובן שעות שמש.
במחלקת יולדות יוולדו ילדים עם קרניים וזנב. דימונה תקים קבוצת
כדורגל שתקרא "בעלי הזנבות". את היציע של האוהדים תוכלו לזהות
לפי האור הירוק זוהר שיקיף אותם. צעירים יתחילו לעשות כתובות
קעקע "זהירות - קרינה מייננת".
אבל למה ללכת עד דימונה. נרגיש את זה גם בחיי היום יום שלנו
באווירה ברחובות, כשנשמע קולות ילדים צועקים "אמא, תגידי לו.
הרבצתי לו ונשרה לי היד..."
"אמא, תעצרי את האוטו! עפה לי האוזן מהחלון."
בקרוב המשפט "יש לך שתי רגליים שמאליות" לא יהיה רק צורת
ביטוי.
גם לי אמרו שאם אני אדבר הרבה בפלאפון יהיו לי תופעות לוואי
מהקרינה. אבל אני לא מרגישה בשום תופעות לוואי, אני לא מרגישה
בשום תופעות לוואי, אני לא מרגישה בשום תופעות לוואי... |