לקחתי ללב!
כמו תמיד, זה הדבר הראשון שקרה.
לא הקדשתי שנייה של מחשבה
פעלתי שוב באופן רגשי
כאילו שאין לי הגיון מצפון או שכל.
שלושתם בגדו בי.
כל אחד באופן אחר.
כל אחד באופן מכאיב יותר.
לאט לאט נקרעתי,
כאילו נמשכתי ממיליון כיוונים.

הסתכלתי עליכם וראיתי אנשים שאני לא אוהבת.
לא רוצה לאהוב.
זה הזמן להבין עם מי כדאי להמשיך.
את מי כדאי לעזוב בעבר כי לשם הוא שייך!
רציתי כבר ללכת אבל משהו בי נשאר שם
זה כמו להסתכל על תאונה.
כל הכאב, הכעס והרגשות העזים
הכל עולה למעלה ועוצר לי את הנשימה

אם לא עכשיו אז מתי?
אני יודעת מה אני רוצה וכנראה שתמיד ידעתי
זה הזמן שלי, להחליט לבד!