זה לא כמו שקמתי אתמול.
לא אותה קרן שמש. לא אותם חלקיקי אבק.
הגיטרה תלויה על מאוורר התקרה, עוד שני מיתרים וגמרנו.

היום בבוקר יש טיפה על החלון, ועוד אחת, מלוחה קצת יותר, נאחזת
בכוח שורט ומלטף בלחי חמה.
ציוץ ציפור או נקישות הגשם על הברזנט שבמרפסת לא כאלו שונים.
שניהם יעירו אותך וישאירו צליל מונוטוני שלא תרצה שיעזוב.
אבל הבוקר אני אתן לטיפות את הבמה. יש עוד כמה ימים עד שאתחיל
שוב לשרוק בבוקר.
חוץ מזה תנור ספירלות לא באמת כזה מחמם, אלא אם יושבים ממש
קרוב.
אז אני אשב.

כירבול של גוף שרק נחלץ משינה בבוקר גשום זה כל כך שמאלצי.
ולמי אכפת.
יש לי את עכשיו. הפרשנות המעט גסה למונח סוף השבוע. אז מתחתי
קצת.
ילד בכיתה ד' שכבר בונה גשרים מעל נחלים של יממות.
37.4 חום, קצת אדום בצד שמאל, לא אמא?
אז לילד בכיתה ד' מותר. סופ"ש ארוך. תרגיש טוב חמוד, ג'ינג'י
על הכוננית שבמטבח.
מחר בטח כבר יהיה חם. בינתים יספיקו הספה בסלון, רבעי תפוח
בתפזורת, ושוקו.

ולי אין טיפה של חום, אבל בוער לי בפנים וגעגוע עוטף אותי
בזיעה קרה. בוקר חמישי, קרח ואש בחדר קטן עם שארית ניחוח של נר
קינמון, מלילה שרק נגמר אבל בכלל לא בטוח שקרה.

אז גם לי מותר, רק בלי השוקו.
חלב עושה לי כאב בטן.