המקום היחיד שמזכיר לפאטארין
את האהבה הראשונה שלה
הוא המלון ההוא בבנגקוק, סנה
כשהיתה בת עשרים סוף סוף
והתירו לה להרגיש כמו שהגדולים מצליחים
ולהצטרף לחבר החדש שלה
לסוף שבוע מפונק.
הטלפון שצילצל במסדרון
ללא הרף
לא הפריע לזוג לגלות בסבלנות
את פלאי העור המתוח.

הבריכה ציפתה להם בכל בוקר
צוות המלון העריץ את הזוג
שחייך מבעד לשוברי ה"נא לא להפריע"
ובאמצעות תחתיות החרסינה
בארוחות הבוקר.

פאטארין אוהבת היום את בעלה,
כמה שאפשר להגדיר הרגל.
פעמיים בשנה היא נוסעת לבנגקוק
ופעם אחת מוצאת זמן לעבור
ליד מלון סנה,
להתגעגע מחדש מבחוץ
ליד מכוניות אירופאיות מאובקות
להישען לרגע
על משקוף חנות בדים,
ולהיכנס פנימה ולהודות בהתרגשות
לצוות התורן על הזכרונות
שהותיר לה המלון הזה דווקא מהבחור
שכל כך היתה רוצה בחזרה.