היא לא ישנה כבר שבוע, אך הלילה היה שונה משאר הלילות.
כשעלתה לאט לאט במדרגות חשבה עליו. איך הוא תמיד היה שם
בשבילה, תמיד ידע להקשיב בזרועות פתוחות וחום, תמיד חיכה באותו
המקום וידע ללחוש את המילים הנכונות. כל מדרגה שעלתה, היא
הרגישה איך היא מתקרבת אליו. היא חשה שהיא חייבת לו את הכל.
כשהגיעה למעלה, היא עצמה את עיניה התשושות. הרוח הקרה העבירה
צמרמורת בגופה המכוסה כותונת דקיקה. היא הריחה את האויר המלוח
ושערה הארוך התנופף ברוח כמנסה לסגת לאחור.
מלמטה שמעה את לחישותיו כמילות אהבה הקוראות לה לבוא אליו.
זרועותיו הפתוחות חיכו לה יותר מהרגיל. היא פקחה את עיניה
והסתכלה לתוך עיניו הכחולות העמוקות. הן הזמינו אותה לבוא
אליו. לאט לאט פרשה את ידיה לצדדים, עצמה שוב את עיניה ונתנה
לגופה לצנוח למטה. היא נזכרה איך הייתה ילדה בת 7, רצה ומשחקת
בשדה הפתוח. איך הייתה בת 12, בבית הספר הישן. איך הייתה בת
17, מתאהבת בפעם הראשונה. היא דמיינה איך גיל 25 היה יכול
להראות אילולא הייתה שם ביום ההוא. מחשבתה נקטעה כאשר גופה פגש
את שלו. גופו היה קשה וקר מן הרגיל אך בכל זאת הרגישה את
ליטופו. היא הרגישה איך הוא מכסה אותה, את כולה. היא פקחה את
עיניה לרווחה ולא נאבקה בו כאשר הוא נכנס עמוק לתוכה. קול
אחרון יצא מגרונה ועיניה נסגרו לנצח.
הוא השיג את מבוקשו והחיוך על פניו היה ברור. לחישותיו כבר
קראו לתמימות הבאה שלא תאחר להגיע.