העולם הוא חרא.

אם השורה הזאת מרתיעה אתכם, הפסיקו לקרוא, עכשיו.

כולנו חיים כ-80 שנים, רק כדי להוליד צאצאים (וגם את זה עושים
רק חלקנו) ולהתפגר. הצאצאים גם ילכו ויתפגרו (ויחוו המון שמחה,
עצב, שברון לב, אושר ועוד המון רגשות מיותרים ב-80 השנים
הללו), לא לפני שיולידו עוד צאצאים שילכו גם הם ויתפגרו. כל
זאת, לפני שהזכרנו את העובדה שכדור הארץ הוא רק פיפס קטן בתוך
פיפס קצת גדול יותר, שנקרא שביל החלב. בתוך הפיפס הקטן שנקרא
כדור הארץ, נמצא עוד פיפס קטן יותר, שנקרא הומו-סאפיינס, והוא
נמצא בתוך עוד כמה פיפסים קצת יותר גדולים, שאם הייתי מבין קצת
יותר בתורת האבולוציה, הייתי יודע לקרוא להם בשמם. בתוך הפיפס
הקטנטן הזה, נמצא פיפס זעיר בצורה זוועתית, והוא האדם היחיד -
אני, אתה, את. כשחושבים במונחים גדולים באמת, האדם, אנחנו, הוא
כלום. אדם מת, חייו נגדעים באמצע. מה המשמעות? עבור הקרובים
אליו - טרגדיה, כל חייהם ישתנו (דבר שלא משנה, שוב, בכלל).
במונחים גדולים יותר - שום דבר, אין משמעות כלל. אולי העובדה
שהוא לא הספיק להוליד ילדים תשנה בסופו של דבר, אבל זה כבר
עניין קצת שונה, שעליו אפרט אחר-כך.
אז שוב, כפי שהודגש, אנחנו שום דבר, ואין הרבה לעשות כדי לשנות
זאת.
כל מי שחושב אחרת (וזה, אחרי קריאה כוללת של הדף, כולל גם
אותי), חושב כך כי זה נוח לו, כי קשה לתפוש שאנחנו שום דבר,
ששמונים שנים וזהו - זבנג וגמרנו.
הדת היא דוגמא מאוד יפה של זה - ביהדות, למשל, מאמינים בגן עדן
ובגיהנום. החיים הללו שאנו חיים, שמונים השנים, הם מעבר בין
כלום לבין נצח נצחים (אם לטוב - גן עדן, או לרע - גיהנום),
והמעשים שלך בשמונים השנים האלו יקבעו לאן תלך. לכן, את שמונים
השנים הללו יש להקדיש לכניסה לעולם הבא.
נוח, באמת נוח.
לפי היהדות, יש משמעות לחיים.
...אבל למה כל ההגבלות הטיפשיות האלו?

עוד דוגמא היא גלגול נשמות. כשבן אדם מת, הוא מת, אבל נשמתו
ממשיכה לחיות, בתוך דבר אחר. הוא ממשיך לחיות, הוא לא מת.
משמעות חייו היא להתגלגל.
לפי אמונה זו, יש משמעות לחיים.

הכל טוב ויפה, ואני לא פוסל את האמונות הללו. אבל לי יש את
האמונה שלי - אנחנו כלום.
כשגל מת, באמת שרציתי להאמין שהוא, הנשמה שלו, יגיעו לאנשהו,
אבל אני לא יכול להאמין בזה.
כשבן אדם מת - הוא מת.
אנחנו שום דבר, ואין הרבה לעשות כדי לשנות זאת.
אז למה לחיות, בכלל?
למה לציית לחוקים שבנינו לעצמנו, כדי לבנות עוד דברים חסרי
משמעות, שאחר-כך נהרוס (או שאחרים יהרסו) ממילא?
כי החיים תוכנתו לשרוד. האבולוציה מוכיחה זאת בצורה שלא מותירה
כל ספק - החיים תוכנתו לשרוד. החיים יתאימו עצמם כדי לשרוד בכל
צורה שהיא - בכל טמפרטורה, בכל תנאי השטח. ואם האבולוציה לא
תעשה זאת, היא כבר נתנה לנו, לאדם, אמצעים כדי לפתח חלופות
לאבולוציה, כדי לשרוד. הבעיה היא שאותו אמצעי שעוזר לנו לפתח
את החלופות הללו, מכריח אותנו גם לחשוב על נושאים אחרים. לחשוב
למה אנחנו פה, מי שם אותנו פה, מה יקרה בהמשך, למה אנחנו
יכולים לשאול את כל השאלות הארורות האלו ולא יכולים לענות -
תופעת לוואי, כנראה, "באג" ביצור, שאולי יעלם בהמשך, כשנשרוד,
אם נשרוד, מספיק זמן.
למה לשרוד? לא יודע. כבר מיליארדי שנים שהחיים שורדים, נבנים,
אולי כהכנה למשהו אחר. עובדה שבינתיים, אנחנו עוד חיים.
כל אחד תורם, בדרכו שלו, למלחמת ההישרדות שלנו כנגד הטבע, כנגד
היקום, כנגד עצמנו, כנגד הכל. יש כאלו שהורסים כדי שאחרים יבנו
מחדש. יש כאלו שבונים כדי שאחרים יהרסו לבנייה מחודשת, טובה
יותר. אנשים נולדים עם מומים כדי שלא ייוולדו יותר כאלו (עוד
תופעת לוואי - רחמים, חמלה. אנחנו עוצרים את האבולוציה,
ומתחילים אבולוציה משל עצמנו, שאולי אף תהרוס אותנו...). אנשים
מולידים צאצאים, כדי שגם הם יבנו ויהרסו. העניינים מתגלגלים כך
שאם לא יהיה שינוי מהותי, נשרוד. וגם אם כדור הארץ יהרס, אני
מאמין שנמצא עוד כוכב כדי להשחית עד ליסוד, ולשרוד, ואז נעבור
לכוכב אחר.
כמו פרזיטים - נשרוד, כי מי שלוקח מאחרים, מקבל. מי שאוכל לבד,
אוכל יותר. החזק מנצח. יש מאות פתגמים, אמרות, של אנשים שאולי
אף חשבו כמוני, אך המסר של אף אחד מהם לא באמת נקלט.
אז צריך פשוט לחיות, כל אחד כמו עוד בורג טוב במכונה משומנת
היטב, שמתקנת את עצמה, ולא זקוקה לטכנאים - מכונה משוכללת,
שפעולתה לא נודעת. משמעות החיים היא X, ו-X מהו, אולי לעולם לא
נדע.
האדם לבד הוא כלום, כולנו ביחד - המין האנושי, החיים - ישות.

מצו את שמונים השנים שיש לכם פה (וזה הזמן לנצל את תופעות
הלוואי שציינתי קודם - הרגשות, לפני שיעלמו) - עשו כל מה שאתם
רוצים לעשות, ואל תסתכלו לאחור. את זה למדתי מגל בק, ששוכב
כרגע על משכבו בשלום. אל תתעמקו בשאלות מהותיות, ואל תבזבזו את
זמנכם בניסיון לכתוב את השקפת העולם שלכם בשני דפים בגופן
Times New Roman 12 בוורד, אלא אם כן ממש תרצו לעשות כן. עשו
כל מה שאתם רוצים, ונסו רק לפגוע בכמה שפחות אנשים בדרך. אולי
אפילו תוכלו לעזור לאנשים אחרים לעשות את מה שירצו גם הם
לעשות.
האדם מטבעו הוא אומנם אינטרסנט, אך אם הדרך להשגת האינטרסים
שלנו תהיה שלובה בעזרה לאחרים, העולם יהיה מקום טוב יותר,
ונוכל להעביר את שמונים השנים שקיבלנו, משום מה, בצורה נחמדה
הרבה יותר.

אז זאת האמונה שלי. היא אולי לא טובה יותר מן האמונה בגן עדן
ובגיהנום, או בגלגול נשמות, כי בכל זאת, היא אמונה שתומכת בכך
שיש מטרה סופית לחיים. אולי זו אמונה שהייתי בז לה, אם היא
הייתה אמונה של אדם אחר. אבל זו האמונה שעוזרת לי, כרגע, לישון
בלילות. אני ישן בידיעה, אולי מוטעית לחלוטין, שיש מטרה לחיים
הללו, והיא לשרוד.
לפי האמונה שלי, יש משמעות לחיים.

אולי זו אפילו אמונה בגורל.
אולי היהדות צודקת.
אולי גלגול הנשמות צודק.


לא. אני צודק.
עבורי, אני צודק.


ואם אני טועה, תוכלו להאשים אותי בכניסה לגיהנום, או כשנשמתכם
תתגלגל לתוך טמפון ספוג בדם.


העולם, אם תהיתם, הוא עדיין חרא. שום דבר לא השתנה בחצי
השעה בה כתבתי את 89 השורות האחרונות. בואו נשנה את זה, בשביל
הצאצאים שלנו. אולי לא תהיה לזה משמעות במונחים גדולים יותר,
אבל it would mean the world to them.


לילה טוב.