"ל-א-א-א!!! "

-הוא צעק והתעורר מזיע פעם נוספת...

עוד יום שבו המחשבות אפפו אותו בשיגעון שניכר על פניו בהבעתו
המודאגת לגורלו.

מה עובר עליך, תתאפס כבר! - ניסה לשכנע את מוחו
...מה?  -לא, אני לא מבין!! דוקא עכשיו אתה עוזב אותי?
המשיך לשאול את עצמו בליבו, תוך שהוא משפשף את עינו
כמסרב להכנע למציאות..

קול ה"קליק" נשמע עם חזרתו של מתג ההפעלה לאחור
-בהגיע הקומקום לשיא המעלות
-משך את מבטו מהרצפה  והוא שלח את ידו ומזג מעט מים חמים.

מה יהיה איתי? אני מרגיש מת.  
למה הסרט הזה רץ לי מול העיניים
מבלי יכולת שלי להתערב? הוסיף והקשה לעצמו.

בין הסדינים, התעורר ג'ו "שחור-השיער" לעוד בוקר נפלא.
חיוך כייפי עצם היותו מדושן עונג מהשינה של חמשת וחצי שעותיו
המצומצמות היתה "ה"-דבר  אחרי עוד יום של עבודה.
איזה סיפוק עצמי
-חשב לעצמו.

השמש שלחה אליו עוד כמה קרניים חמימות מבעד לתריסי העץ
והזכירה לו, כי עליו לחזור לשגרת חייו המהירה.

הוא הגיח אל מבין שרוכי החרוזים שהשתלשלו
ממשקוף דלת חדר- השינה שלו  אל המטבח הקטן,
תוך שהוא דוחק את רגלו לנעל הספורט המרוטשת שלו ,
בניתורים בהם ניסה לשמור על יציבותו ולהרוויח צעדים.


כוס עם כמות זעומה של קפה חיכתה לו על פינת השייש.


הוא לגם ממנה מעט ושלח מבטו אל הנעליים הבלויות:
"כן! אתן גמורות. מרצות, אבל גמורות..."
הוא הוסיף בשקט ומיהר לצאת מפתח הבית המואר,
-מעוד יום  בהיר ושטוף שמש.

מי האסלה ירדו ושטפו אותה ברעש,
-תוספת לחריקת הצנרת המוכרת
שמילאה את הדירה הקטנה...

אווו...  הוא אמר בהבנה  ואז עצר ותהה לעצמו
"אההממ...???  אהה...  -רגע...  -לא! לא הבנתי"
-אישר לעצמו בשקט.

מוזר!
       (מרווח ישנוני של כמה שניות)

אבל, הכוס שלי הייתה פה לפני רגע... -תהה...
עייניו העייפות גם הן לא הצליחו להסביר את שעובר עליו.
-טוב,  ...לא מ'שנה. אמר וסובב גבו, כשהוא ממשיך וסוחב עצמו
בעצלות לעבר הסלון המבולגן שלו.
הוא הרים את שרוול חולצתו השמאלי וגרר איתו
את הגיטרה אל "ספת-הרביצות" שלו...

"נה (1... 2... 3...) נה-נה (4... 5...) נה, .. להה ...נ ...א
...הה"
הוא זימזם לעצמו, כמזכיר מנגינה רחוקה ונשכחת
והגניב חיוך קטן.

(מספר שניות של שקט, -בהן אפילו הוא חשב שהוא נרדם)

לפתע, כמתעורר ממחשבה ארוכה-מה שלא אפיין אותו...
-נשמעו צלילים ...מרגיעים...
טוווו-... טאא ט-א-אם פרי-י-י-י-י-ם


בזמן שהמוזיקה הנעימה שטפה לה את הצנרת, את העצלות,
את כל הבעסה של "לקום עם רצון למות"
...כל העולם התפוגג והפך לצבעים
שנשפכו ממרכז התהודה של גיטרת-העץ הישנה והדהויה
ונורו מהמיתרים הרוטטים לכל עבר...
לא היה שם קושי או מכאוב!

ג'ו חייך והמשיך לרוץ לכיוון מקום עבודתו.
אחד מיני רבים, בהם הוא עובד כל יום...

(המסך מלבין לגמרי... ולאחר כמה שניות... מחשיך).

המשך יבוא...