בעוד רגע ימלא את יעודו. הרגע הזה קצת מפחיד. מטרה וחלום הם
דבר אחד, אך הגשמתם, דבר אחד לגמרי. הנער כבר לא מפחד. הוא
מרגיש את מגע האבנים החלקות בכיסו ונזכר במלך הזקן. סוף סוף
ירגיש שהוא מלא והוא לא רוצה לחשוב על העתיד. תחושת השליחות
תפסק? העולם יאבד מטעמו? זה לא יתכן, הוא חושב, ועכשיו, רק עוד
כמה מטרים, והפירמידות יתגלו לעיני.
הוא עולה על דיונה אחרונה והירח מבהיק ועגול . לפניו המראה
המדהים ביותר בעולם, דבר שאי אפשר לבנות בגינה מאבנים וחול.
למראה המבנים האדירים, הנער מתמלא בתחושה אדירה והוא אומר
לעצמו זהו זה, בשביל זה היה כדאי לי לחיות. אבל פתאום מגיחים
מאחוריו אנשים, והוא מבין שזה עוד לא הסוף. האם היעוד שלי
התגשם על גבי יעודו של אחר?
     הוא עושה דרכו חזרה לספרד ומגיע לכנסיה נטושה. העץ עדיין
במקומו ולנער יש קצת הרגשה של בית. עיניו מתרפקות על האבנים
המוכרות ונדמה לו שהוא שומע געיה רחוקה. הוא מתקרב למקום
המסוים ולא יודע מה לעשות עכשיו. התחושה המפעמת של יעוד מתמלא
כבר מילאה אותו, ומה מצפה לו עתה? אולי הוא ימצא את אבן הברקת,
אולי יבין את סודות היקום? אולי פתאום הוא ידע איך להיות מלך
שעוזר לאנשים להגשים את יעודם?
לחפור? לחפור. ממצווה עליו לבו. הוא חופר וחופר בשתי ידיו עד
שמתגלה לעיניו אוצר גדול מלא בכסף זהב ואבנים טובות. הנער מביט
באוצר והאוצר מנצנץ אל הנער.
מה זה כל זה? הוא חושב . חשבתי שכבר מצאתי את  האוצר. יש לי
אשה שאני אוהב, והיא מחכה ל במדבר. הכרתי את שפת העולם ואני
ודע שכל הדברים הם אותו הדבר. מה אעשה בכל זה? ואיך אסחב את זה
מכאן? בשביל מי כל הזהב הזה כשהכל בשבילי כבר מוכן? שמורה לי
משרה כיועץ נווה מדבר ושם לא יחסר לי דבר. אינני מבין מה זה כל
זה, אבל בטוח שזה איננו אוצר.  
הנער מחזיר את הכל למקומו ומכסה אותו שוב בעפר. אולי יום אחד
איזה נער אחר יחלום על זהב ופירמידות. ורק מכוחו המנצנץ של
הזהב הוא יקום, יעזוב ויסע. ותוך כדי חיפוש אחרי מה שלא חשוב
הוא ימצא את היעוד שלו, את היופי והאהבה.
הנער חזר למדבר, וחיבק את אשתו החדשה. את כל עלומי, הוא אמר,
את והפירמידות, אתם הוא האוצר.