שנת 2004
אריאלה גרינברג יצאה מבניין הרבנות. אריה, גרושה הטרי שחיה
בנפרד ממנו כבר כ-5 שנים, נפנף לה בידו ונכנס למכוניתו. היא
בחנה את עצמה, בת 66 כמעט, עדיין נאה. עוד רוצה להפיק את הכל
מן החיים. שלושה ילדים מקסימים, שהביאו לה גם נכדים שהוו את
משוש חייה...
לידה ניצב יגאל גרינברג, אחיו הצעיר של גרושה ששימש כעד בטקס
הגירושין, הוא חייך ושילב את ידה בידו "מה דעתך שנצא לאכול
באיזשהו מקום? "היא הנהנה. הם נכנסו למכוניתו ונסעו למסעדה
סינית ששכנה בסביבת העירייה.
"אז מה קורה איתך עכשיו " שאלה, הוא חייך, היא הביטה בו, עדיין
גבוה, עדיין נאה,שערו השחור, שמעט שיבה כבר זרקה בו, עיטר את
פניו והקנה לו מראה צעיר בהרבה מששים שנותיו. למרות גילו הזכיר
עדיין את "נער הזהב" ה-play boy ואהוב הנערות של שנות ה-70.
"אתה יודע" חייכה "החיים סך הכל מחייכים אלי, יואב ואני חיים
ביחד, חזרתי ללמוד באוניברסיטה, בשבוע הבא ניסע לשבועיים לניו
יורק, נתארח כנראה בביתו של זאביק אחי, (הצעיר ממנה ב-7 שנים)
ננוח נבלה סך הכל בסדר, וכמובן נפגוש את אודי (בנה האמצעי)
ואשתו סיגל..." (אודי בנה נסע עם אשתו לניו יורק כדי לעשות את
התואר השני באוניברסיטת "קולומביה" בתחומי תקשורת
ופסיכולוגיה).
"אני עדיין לא מבין למה לא התחתנת איתו אז?" הטיח יגאל, "את לא
אהבת את אחי, מעולם לא רצית בו", ובציניות המשיך "אני יכול
להבין אותך"...
יגאל, אריה ואחיהם הבכור שמעון, גדלו בבית "בורגני" של בעל
מפעל המתכות זלמן (זיאמה) ואשתו לובה שתפקידה הסתכם בארוח
חבריו הרבים, בני הקבוצה ה"רוסית" המגובשת.
יגאל, בן הזקונים היה היחיד שסירב (ובכך נעסוק בהמשך) להשתלב
בעסק המשפחתי. הוא למד אמנות ב"בצלאל" לאחר שסיים את שירותו
הצבאי כקצין צנחנים, ונודע כצייר ופסל מחונן ומוערך. הוא גם
פתח מכללה פרטית ללימוד אמנות, וזכה להצלחה רבה.
"קשה לי להסביר לך את זה על רגל אחת" אמרה אריאלה,"זה לא הסתדר
אז...אבל באמת רציתי עכשיו לאחר שנים לספר לך משהו... "ומה
בעצם קורה אתך?' יגאל הביט בה בסקרנות. " אני בסדר, רוויטל חיה
את חייה שלה, הגענו להסדר היא חיה בבית שלנו, אך באגף אחר"...
רויטל בלקנשטיין- גרינברג אשתו של יגאל, אשת חברה ו"ידוענית"
מוכרת, נחשבה בעברה לנערת זוהר. היא עבדה שנים רבות בדוגמנות
תקופה מסוימת (קצרה מאד...) השתלבה גם כשחקנית כולל סרטי
פרסומת. הם נישאו ב-1979, נולדו להם שני ילדים, אך כפי שהסביר
יגאל חיי נישואיהם כבר עלו על שרטון, ולמעשה התגוררו כפרודים
בבית אחד. "היא בגדה בי כל הזמן, לפחות לא הכחישה את זה. תמיד
נהגה להשתולל, וללכת למסיבות עד השעות הקטנות של הלילה... את
זוכרת את הפיגוע שהתרחש אז במועדון התל אביבי ההוא "פרנש
ונילה"? היא בילתה שם באותו הלילה עם החברות ה"נחמדות" שלה נס
שלא נפגעה, אבל ליתר בטחון לקחו אותה לבית החולים לבדיקה, והיא
כעסה כשבאתי לשם לקחתה... ",
"ומה שלום הילדים?" שאלה אריאלה "הם בסדר" אמר יגאל "איתי (בנו
הבכור בן ה-24 ), לומד כלכלה שנה שניה, קצת עובד כמוקדן, אבל
אני בעצם משלם כמעט הכל, עד עכשיו הוא גר עם החברה, אבל
לאחרונה ה"ספור" הסתיים" והוא חזר לגור בבית". ועידן עתודאי,
לומד רפואה בירושלים, נחמד בנים מוכשרים, והעיקר שאני מסוגל
להחזיק את כולם..." אמר צוחק...
"אז מה רצית לספר לי "? שאל, היא חייכה במתיחות כחוששת. ואז
זרמה אל העבר, אל תחילת הקיץ הוא בשנת 1965.
אריאלה, אריה וזוהר בנם בן הארבע באו לארוחת צהרים של שבת בבית
הסבא והסבתא הוריהם של אריה ויגאל. "אמא אני רוצה ארטיק" צעק
זוהר "כבר חמודי," נשקה לו, אנא לך לסבתא במטבח ותבקש ממנה,
היא אמרה שהכינה לך''. ''אמא נכון לאבא יש לארק חום?'' ''נכון
מתוק'' הוא הדהים אותה כל פעם מחדש בפקחותו ובבקיאותו בזהוי
מכוניות. "תראי דוד יגאל קנה לי מכונית אדומה". בעוד בנה נכנס
למטבח, ראתה את יגאל בן ה21, אחיו הצעיר של אריה , קצין צנחנים
בדרגת סגן "רק השבוע קבלתי את הדרגה" אמר בגאווה "רוצה לראות
אותה? ''כן בטח'' הנהנה, ''יש לי תקליטים חדשים של ''נערי
החוף'' ''בילי ג'יי קרמר והדקוטות''. "יופי" היא היתה מאושרת,
כיוון שבעלה העדיף מוסיקה קלאסית, ומידי יום נוהלו וכוחים לגבי
שעות ההאזנה לפטיפון... הייתי רוצה לשמוע את "אני רוצה להשמיע
לך סוד..."
הם נכנסו לחדרו, תמונה גדולה שלו מחובק איתה ועם אריה בטקס
סיום קורס הקצינים הייתה תלויה מעל מיטתו. היא התיישבה על כיסא
כאשר הניח את המחט על גב התקליט, והמוזיקה היפה פשטה בחדר.
"הקשיבי. אני רוצה שתדעי סוד... אני מאוהב בך" (תרגום
מאנגלית)... הוא התיישב מולה, הביט בה וחייך "אז מה התחתנת עם
אחי השוטה..." היא צחקה."איזו אהבה ענקית שיש ביניכם" לפתע
התקרב אליה הניח את ידו על כתפה ונשק לה.
היא עדיין לא תפשה, לא קלטה. ואז קרב אליה יותר, ליטף את פניה,
ותפס בחוזקה בחולצתה ''למה התחתנת איתו? מה רצית ממנו? מה רצית
מאתנו?'' אריאלה נדהמה ''יגאל השתגעת מה אתה עושה?'' ''אני
השתגעתי'' צחק "או כמה שאת זקוקה לזה...'' ''אז מה רצית פרנסה
טובה נכון? לשם כך היית מוכנה להתמסר לחדל האישים הזה, ואני לא
מספיק טוב בשבילך? את חושבת שנולדתי אתמול? את לא טורחת להסיר
את העיניים ממני"...
היא לא זכרה באיזה שלב מצאה את עצמה במיטתו, היא רק הבינה
שהדברים יצאו מכלל שליטה... ואז כעבור דקות ספורות (שנדמו לה
כנצח) שמעה את קולו הברור "התלבשי מהר, וצאי מן החדר. שלא
יחשדו".
כעבור מספר דקות נכנסו שניהם לחדר האוכל, "מה קורה? איפה הייתם
לאן נעלמת אריאלה" שמעה את קולו של בעלה, "אה סתם התעכבתי
בשירותים... השיבה. "אמא" שמעה את קולו של בנה, סבתא הבטיחה
לקחת אותי לבריכה שלה, אני יכול לישון כאן?" היא חייכה חיוורת
"כן אבל תבטיח לי שלא תצחק שוב לנשים שמנות" לאחרונה כשהלכה
איתו ועם חמותה לבריכה היוקרתית בעלת המים המלוחים הקרים
והבריאים, לעג לאישה בחדר ההלבשה " סבתא איזה אישה עם טוסיק
גדוי" (הוא התקשה בזמנו להגות את אותיות ר' ול').
הם הסבו לשולחן "אז מה אתה מספר יגאל? מה המצב" שאל האב זיאמה,
"מורכב, אתם יודעים יש בעיות עם הפת"ח, הם תוקפים וטומנים
מוקשים, כמה בתים פוצצו בצפון, ובשרון ליד ''עין נווה''
''ופעלתם'' שאל אריה'' כן בטח, פוצצנו את כל הבתים בכפר ההוא
ליד קלקיליה, שממנו כנראה יצאו החבלנים, אבל הקפדנו להוציא
ולפנות את כל האנשים כלקח מאירועי קיביה (שארעו באוקטובר 53').

יגאל, זכי (סמל המחלקה יודע הערבית) ואיקי סגנו סיירו בשטח
כאשר שמעו את הויכוח הבא ''קחי את החמור אישה,'' ''לא אני לא
מוותרת על הילד, אני לא יכולה להשאיר את מחמוד'' ''אשה תקשיבי
לי ילדים יש הרבה, חמור יש אחד''... יגאל ואנשיו הפסיקו את
הויכוח המוזר, ופינו את החמור וגם את הילד ''לקחתי את הילד על
הידיים שלי, באותו רגע נשמע הפיצוץ, וכיסיתי את אזניו כדי שלא
ייפגע מן הרעש. וחשבתי איך הייתי מרגיש לו הוציאו אותי כדי
לפוצץ את ביתי...''
"ליובה תביאי את הבורשט" אמר זיאמה "אבא בחייך תן לה מנוחה"
כעס יגאל... זלמן (זיאמה) גרינברג יליד אוקראינה, היה איש
תקיף, חסון, ושערו האפור היה מטופח ומחוטב. את אשתו ליובה
פרדקין הכיר אמנם בשידוך (משפחתו היה דתייה בתקופה ההיא), אך
סך הכל אמר לעצמו שה"עסקה" (כך כינה זאת) הצליחה. ליובה הייתה
נאה, ואת החנות הקטנה שהוריש לה אביה הפך למפעל משגשג, והעיקר
היא ילדה לו שלושה ילדים.
הוא נהג לנסוע לחו"ל מידי פעם לצורך עסקיו, ושם נהג לקיים
מערכות יחסים קצרות בעיקר עם מזכירות או מוכרניות מקומיות...
מעולם לא חש נקיפות מצפון בהקשר לכך. לגבי שלושת בניו לא היו
לו כל ספקות, הוא שאף לשלב את כולם במפעלו, ולשם כך רצה
ששירותם הצבא יהיה קל, אך עם זאת עמד על כך שיזכו להשכלה
נאותה. שמעון הבן הבכור למד בבי"ס מקצועי ביפו, ובהיותו בן 17
(בתחילת מלחמת העצמאות), גוייס לצבא, ובזכות קשרי האב שירת
בסרפנד בסדנת חימוש. אריה הבן השני למד אמנם ב"גמנסיה", אך
השגיו היו בינוניים ומטה, ולא פעם נאלץ זיאמה להיאבק על המשך
לימודיו באמצעות "בקשישים". אריה שהיה בעל ליקוי ראיה קל, שירת
כפקיד בשלישות הראשית ואחרי כן השתלב במפעל. עתים היה מהרהר
בבנו זה, שהיה בעל קומה ממוצעת, מעט גוץ, ואשר משקפי הקרן
שצנחו על מצחו שוו לו מראה נלעג... לא היה לו כל ספק שכדי
להשיאו ביום מן הימים, ייאלץ הוא "למשוך בחוטים..."
אחד מחבריו הטובים היה ישעיהו (שעיה) זיידנברג, תעשיין וסוחר
נשק, ששירת איתו עוד ב"הגנה". הוא נזכר בשיחתם הראשונה בעניין
זה.
שעיה וזיאמה ישבו בתל-אביב בקפה ברחוב אלנבי, בסביבת כיכר מגן
דוד, הזמן היה אמצע אוקטובר 56' סמוך ל''מבצע קדש''. ''אז מה
אתה חושב, שיפתחו בפעולה" שאל שעיה "בטח " השיב זיאמה "אי אפשר
כבר להבליג על הפעולות האלו". העתון שהיה פתוח לצידו של זיאמה
דווח "פעולת פדאיון בדרום : שני ילדי גן נפצעו כאשר אנשי
"פידאיון" השליכו רימון יד לצריף גן הילדים שלהם. הילדים ניצלו
בנס, אך הצריף נשרף כליל".מעניין אותי לדעת אם הפעולה תכוון
נגד רצועת עזה או תתמקד בגבול הירדני".
זיאמה נאנח "קשה קשה", וכסוטה במכוון מן הנושא שאל "ומה שלום
ביתך?" שעיה חייך "אריאלה? בסדר תודה היא בת 18 והתגייסה
לאחרונה לצבא." ומה היא עושה "אה היא משרתת בחיל האוויר,
כ"טיים קיפרית" (פקידת המבצעים במונחי שנות החמישים) "והיא
מרוצה?" - נראה לי שכן. "אתה יודע" אמר זיאמה "חשבתי, רציתי
לדעת אולי אפשר היה לעניין אותה באחד הבנים שלי." שעיה נדהם
"באיזה מהם?" בעיניו חלפה דמותו של שמעון הבכור, המתולתל
והגבוה.
"לא לא" שמע את קולו הברור של זיאמה, "הוא לא בשבילה... ובכלל
הוא כבר עומד להנשא, התכוונתי לאריה בני השני". שעיה הכיר את
הבן הזה... ודמותו הגוצה והבלתי נאה בתוספת להסתגרותו הנצחית
עוררה בו מעט אי נוחות... ''בן כמה הוא'' ''אה הוא בן 20 ומשרת
כרגע בשלישות. לאחר שחרורו מהצבא אשלב אותו במפעל, הוא בחור
חרוץ ומסור, והוא יספק את כל צרכיה, אני יכול להבטיחך שלא יחסר
לה דבר". שעיה צחק "זיאמה אלוהים אדירים, היא עדיין ילדה, מלבד
זאת יש לה חברים שמשרתים איתה בטייסת, ונדמה לי שעם אחד מהם
היא החלה להפגש הרבה... זיאמה הביט בו בלגלוג "אה זאת אהבה בת
חלוף, וחוץ מזה הטייסים האילו הם שחצנים ומחזיקים מעצמם כמו
אלוהים... ובכלל המקצוע מסוכן, חלק מהם אינם חוזרים מן
הטיסות..." שעיה הביט בו מהורהר "עוד נשוב לדבר על זה". אמר.
עכשיו זיאמה הביט בכלתו בזיק של נצחון, אומר לעצמו שאכן העניין
הצליח. נראה שאריאלה מאושרת, ואריה? הוא הרי מאוהב בה מעל
לראשו...

זמן מה לאחר הביקור, גילתה שהיא בהריון, אריה צהל "סוף סוף
יהיה אח לזוהר " ומה יקרה אם זאת תהיה בת? " סנטה בו. יחסיה עם
בעלה ידעו עליות ומורדות כבר אז, אך הוא לא יחשוד, לא לעולם
לא... בפברואר 66' נולד אודי, ילד שחור שיער ויפהפה. כבר בגיל
7 התמר לגובה ובמשפחה צחקו" אריה אמנם לא זכה בגנים הנאים, אך
לעומת זאת בניו קיבלו את הכל משאר בני המשפחה..."
יגאל הפסיק את ספורה "אז מה את רוצה" הרעים בקולו'' תכף תאמרי
לי שאת מבקשת מזונות עבור בנך שמתקרב כבר ל-40?, ''לא''
התגוננה'' פשוט הרגשתי שאני חייבת לספר לך את זה, בפרט עכשיו
לאחר שהתגרשתי מכם... אני מרגישה שאבן כבדה ירדה מעלי. "באמת"
לגלג יגאל "עכשיו אני מבין, בטח, את רוצה סיוע בשכר הלימוד של
בנך באוניברסיטת "קולומביה" נדמה לי שסיפרתי לך שאני מממן שני
סטודנטים". נדהמת הביטה בפניו, הוא פתח את ארנקו "קחי" צעק
והשליך לעברה חבילת דולרים קשורים בגומיה... הוא התרומם "אני
אדרוש בדיקת רקמות'' ''לא לא'', התחננה, "אני לא רוצה שאודי
יידע את האמת... זה עלול להרוס אותו... לרגע לכסן אליה את
מבטו" למה לא סיפרת לי אז?'' ''באמת", כעסה "רצית שאהרוס את
הוריך, ואת אריה, "את ממש מופלאה" לעג "עוד מעט תאשימי אותי
באונס, למה לי נראה שדווקא נהנית? היית זקוק לזה מאד נכון?...

המום נכנס יגאל למכוניתו, ו"דהר" לביתו בנאות אפקה... בדרך
עצרו שוטר שהעיר לו על מהירותו, יגאל קילל רטן וכמעט שהכה את
השוטר.
כשהגיע לביתו הבחין ברויטל שיצאה מן הבית לכוון ה"ג'יפ" שלה,
הוא הנהן לה בראשו בקרירות, ונכנס פנימה. "הי יגאל עידן הגיע
מירושלים..." קראה לעברו לפני שנכנסה למכוניתה. הוא לא שאל
דבר, שכן מאז נפרדו, סוכם ביניהם שאיש לא יחדור לעניני
משנהו... "יופי" שמח, בחברת בנו הצעיר הרגיש תמיד טוב הם אהבו
לפטפט, ונהגו ללכת למשחקי כדור רגל.
כעת הרהר באודי ולבו דאב. לבן הזה פילל, אודי הווה ממש בבואה
שלו, בעוד שני בניו עידן ואיתי היו אמנם גבוהים יפי תואר,
ובעלי שיער בהיר, אך דמו בקלסתר פניהם לאמם.
כששכב במיטתו הרהר כיצד יפעל עתה?
הוא הדליק את הטלוויזיה,ופרצופו של חיים יבין ה"נצחי " הופיע
על המסך, וברטינה זפזף לערוץ הסרטים. בעיותיו של ראש הממשלה
שרון, והקואליציה שהקים שמבחינתו לא הייתה תקנה לאופייה הימני,
חדלו לעניין אותו. "עידן חמוד לך למטבח להכין ארוחת ערב אני
כבר אגיע " קרא אל בנו שנופף לו בידו. עידן היה כבן 20, וסיים
את לימודי השנה השניה כעתודאי בפקולטה לרפואה באוניברסיטה
העברית בירושלים.
יגאל גמר אומר בעניין רויטל, והחליט להחיש את הליכי הגירושין
ממנה. אם יידרש ירכוש או ישכור עבורה דירה, לא בשום אופן אין
להמשיך ככה, הוא ישים קץ להפקרות הזאת, היא לא תמשיך להשתולל
בביתו.
הוא החליט להפגש עם עורך דינו וחברו הקרוב, מוטק'ה רוזנברג.


השיחה עם עורך הדין
''הי מוטק'ה'' ''אוה סוף סוף רואים אותך אז מה קרה לך לאחרונה,
מאז הפרידה די הסתגרת" צחק מוטק'ה. הם ישבו במשרדו של מוטק'ה.
יגאל הישיר מבט אל חברו/עורך דינו. מוטק'ה היה כבן 59, גבר מלא
בעל פנים בהירים ונעימים. בשערו הבהיר כבר זרקה שיבה, ובלחיו
הימנית ניתן להבחין בסימנים של תפירה והשתלה של עור, השלכות
פציעתו במלחמת ששת הימים.
"אז מה נשמע איתך" שאל מוטק'ה? "בסדר" חייך יגאל "אני טס בקרוב
לניו יורק לפגוש את הנכד שלי". ''סליחה'' נדהם מוטק'ה, "משהו
חדש או זאת אמורה להיות בדיחה? תראה אין זה סוד שבנך איתי הוא
הסטודנט החתיך ביותר בפקולטה למדעי החברה, אבל מה הוא סיבך
מישהי? ומה הקשר לניו יורק?'' "מניין המידע המכובד הזה" צחק
יגאל...
אה נורית ביתי האמצעית, החלה ללמוד השנה כלכלה ומדע המדינה,
והיא סיפרה על נפלאותיו" גיחך מוטק'ה." עכשיו ברצינות מה
העניין הזה? "זה חלק ממה שרציתי לספר לך" הרצין יגאל "יש לי
בעיה עם גיסתי'', "גיסתך? שאל מוטק'ה, אתה מתכוון לאריאלה?"
יגאל הנהן "כפי שאתה יודע, היא התגרשה שלשום מאחי'' "מאיזה''
"אחי האמצעי אריה, אצל שמעון (הבכור) העניינים בסדר גמור. לא
תאמין עליו בן 73, עוד קצת מתעסק בענייני המפעל, הולך לחדר
כושר, ואפילו החל להשתתף בקורס כתיבה יוצרת".
"אז מה קרה" חייך מוטקה יגאל סיפר לו בקצרה את הסיפור המביך...
"בחייך אתה? עליך לא הייתי מאמין, אתה שהיית תמיד האחראי המופת
לכולנו, אתה שבזכותך אני בעצם כאן."יגאל הביט בו בכאב ונזכר
בקרב ההוא.
בוקר ה- 6 ביוני 1967.
הקרב על עזה וסביבותיה היה בעיצומו, יגאל קצין הצנחנים, חתם
(לאחר לבטים ובעיקר בשל המצב המתוח), לשנת קבע נוספת. פלוגתו
ניהלה מאז הבוקר לחימה קשה כנגד כוחות פלסטינים מגייסותיו של
אחמד שוקיירי, אשר הפגיזו את יישובי האזור וגרמו לנזקי רכוש
רבים.
נראה היה שעזה עומדת ליפול בידיהם בשעות הקרובות. מוטק'ה
ששירת בסדיר כסמל מחלקתו של יגאל, השתחרר, ולמד שנה ראשונה
כלכלה במסגרת "בי"ס למשפט וכלכלה" באוניברסיטת תל-אביב (שלוחה
של האוניברסיטה העברית).
עתה שפרצה המלחמה, השתייך לגדוד מילואים שלחם באזור רפיח, אבל
בשלב הזה שהה בקרבתו.של יגאל. הם נפגשו יום קודם "אז מה אתה
בסדר" כן "חייך מוטק'ה "לומדים ועובדים, אני מתחתן בקרוב, הכון
לקבל הזמנה...'' ''תודה שגעון, בוודאי שאבוא, אם נאצר וחבריו
יאפשרו... ניפגש כבר בהמשך, שמור על עצמך".
עתה בעיצומו של הקרב, נתקבלה הודעה בקשר על פצועים קשה בקרב
חיילי פלוגת המילואים, יגאל שאג "מה עם החובש'' ''צרה" הודיעו
בקשר "תליק נהרג כבר בתחילת הקרב," ''וצביקה" - אה הוא פצוע
קשה, הוא חולץ וסכויו נמוכים". יגאל שלבו ניבא לו רעות, החל רץ
קדימה "אלוהים יגאל לאן אתה רץ" שאג גידי סמל אחת המחלקות,?
ישנם עדיין כיסי התנגדות". הוא לא שעה לדבריו של גידי, רץ
במהירות, עד שהבחין בחייל המוטל על משטח הסמוך לאחד הבניינים
בעיר. הוא התקרב ונדהם זה היה מוטק'ה... יגאל גהר עליו
"מוטק'ה, מה קורה איתך?" הוא נשכב עליו, מישש את דופקו, והחל
להנשימו... "מוטק'ה אל תמות לי אל תמות לי " צווח, תוך שהוא
מחפה עליו וממשיך בהנשמה... לפתע נשמעה התפוצצות אדירה, והוא
חש מכה חזקה בידו. הוא שאג בקשר "כאן קודקוד עבור...הילד
חולה... הכל נשפך... מהר" ''אנחנו כבר באים תחזיק מעמד" ''מהר
מהר" שאג יגאל...הוא לא זכר מתי חולצו...
פציעתו של יגאל היתה קלה יחסית, ידו הימנית גובסה לחודש ימים,
לאחר שאובחן בה שבר "קל", אך מצבו של מוטק'ה היה קשה יותר. הוא
נזקק לניתוח מסובך ברגלו, וכן עבר השתלת עור, לאחר שנכווה קשה
בפניו. בשל פציעתו שילם מוטק'ה מחיר יקר, חתונתו המתוכננת עם
נעמי, בת כיתתו מהתיכון בוטלה, "ממילא הייתי צעיר מידי אז",
הוא גם התקשה לחזור ללימודיו.
רק שנתיים לאחר הפציעה, ולאחר שעבר שיקום ממושך, החל לבנות את
חייו מחדש. הוא נרשם ללימודי משפטים, סיים את הלימודים בהצלחה,
ובמהלך לימודיו הכיר את תקווה (תיקי) צחייק, שאיתה למד קורס
השלמה במדעי הרוח. הם נישאו והביאו לעולם שלושה ילדים. לאחר
המלחמה זכה יגאל בצל"ש, שהומר אחרי כן ל"עיטור העוז".
ועכשיו ישב פנים אל פנים מול האיש שאותו הציל... "אז איך זה
קרה" חייך מוטק'ה "קשה לי לענות לך" צחק יגאל "הייתי זקוק
לפורקן, אתה יודע המתח הקשה, החשש מהחזרה לצבא, הפעולות כנגד
הפת"ח" ''אבל איך יכולת? "מוטקה בחייך באת להטיף לי מוסר? מחה
יגאל "תשמע יקירי אני חב לך את חיי" חייך מוטק'ה " ואעשה עבורך
מה שרק אוכל, די שתבקש, אבל תסביר לי ניחא פורקן אבל למה עם
גיסתך? "
"ומה רצית" צחק יגאל "שאעשה זאת עם הפקידה הפלוגתית הזאת,
ה"קורבה" הפולניה" ''לנה" חייך מוטק'ה "כן" צחק יגאל "אתה
זוכר? יבשה קשפשה... פולסקה פודופה חיא נורא נחמדה" שניהם געו
בצחוק.
"אתה יודע מה? היא דווקא התעניינה בך" אמר מוטק'ה, "אולי היא
"התענינה", אבל בחייך ראשית אצל הפולניה הזאת, לטיפה אחת והיא
הייתה גוררת אותי לחופה, ולא רציתי בזה אז, ובכלל היא הייתה
"שייכת" לגדעון אתה זוכר אותו?" ''איזו שאלה" צחק מוטק'ה, "מי
יכול לשכוח את המג"ד המהולל, הג'ינג'י הכל יכול, גדעון
רוזנטל". יגאל אמר במרירות " אני זוכר שהוא רק הגיע, אז
כשהחליף את פיני שיצא ללימודים, לקח אותי לשיחה, "גרינברג
שמעתי שהילדות נופלות שדודות לרגליך ואולי גם באזורים נוספים.
אז תיזהר, שלא אשמע שהכיבושים שלך חורגים..." סמוך עליו, הוא
לא דיבר משקולים של מוסר, הוא פשוט רצה להבטיח אותה לעצמו ".
"ומה קורה איתה היום? היא התחתנה עם גדעון? שאל מוטק'ה,
"כמובן" צחק יגאל "הם גרים ליד באר שבע, בישוב היוקרתי ההוא,
הסתדרה ממש טוב היא פסיכולוגית היום ד"ר אילונה טל." ''אילונה"
נדהם מוטק'ה " יעני צברית, השם הזה ממש "מתאים" לה, כמו כפפה
ליד". ''כן" חייך יגאל "ביקרתי אצלם לאחרונה, היא מצליחה מאד,
וגם מלמדת באוניברסיטה". ''יופי" חייך מוטק'ה "אז ה"קורבה"
התייצבה".
מוטק'ה הרצין "טוב, עכשיו ספר לי על גיסתך, מה קורה איתה
עכשיו?
יגאל חייך, "היא בת 66, וחיה עם יואב ברק" ''יואב ברק" התפלא
מוטק'ה "כן לשעבר ברקוביץ' ההוא".
מוטק'ה נדהם "הקברניט מ"אל על" שסולק מהצבא בגלל פרשת החיילת
ההיא?" יגאל הנהן... "או זאת הייתה פרשה מסובכת, אני זוכר
במעומעם, חיילת בת 19, היא טענה שהוא כפה את עצמו עליה, הוא
טען שהיא נהלה איתו רומן מרצונה..." אמר מוטק'ה "בכל מקרה
בעקבות הפרשה הוא סולק מן הצבא ".
"האם הוא נישא?" שאל מוטק'ה "כן בטח "השיב יגאל, לשולה תדמור".
שולה תדמור הסופרת? - "כן" חייך יגאל "יש לה טור קבוע בעיתון,
כולל גליון יום שישי. אשה רצינית מאד... הוציאה עשרה ספרים,
כולם רבי מכר, וגם די נאה...
מוטק'ה חייך "ואיך הסתיימה הפרשה ההיא"? ''אה", השיב יגאל,
"בתחילה היא דווקא תמכה בו ועמדה מאחוריו, אבל כעבור מספר שנים
הם התגרשו... היא נישאה בשנית... יש להם שלושה ילדים בוגרים
ונכדים". ''איך הוא הכיר את גיסתך?" אה חייך יגאל "הם הכירו
בטייסת, הוא היה טייס צעיר והיא פקידה או משהו, אני לא מבין
במונחים של חיל האוויר, בוודאי לא במונחי שנות ה-50'. ''שניהם
צחקו. "ולמה הם לא נישאו? התריס מוטק'ה "אה, אינני יודע
בוודאות, זה לא הסתדר", השיב יגאל... "ושאלה טובה יותר איך היא
הגיעה לאחיך? כמה שהבנתי הוא לא היה כל כך חברותי" ''לא בכלל
לא וגם איננו נאה" צחק יגאל "אבל לא אתפלא אם ידו הארוכה של
אבי שורבבה לעניין"...
מוטק'ה נאנח "אתה מתייחס רק למראה החיצוני, אולי תתבגר כבר,
אחיך הבנתי מחזיק את המפעל בשתי ידיו. ולגבי אריאלה, חבל חבל
עליה אבל לא נורא, הבנתי שחייה עם אחיך היו סך בכל די
נוחים...?" יגאל חייך במרירות "אריה? הוא עבד נרצע שלה, הוא
"ריפד" אותה טוב מאד מבחינה כספית. ועדיין מעריץ אותה... אני
חושב שהוא ידע". ''אודות מה" נחרד מוטק'ה "על היחסים ביניכם"
''לא" הרגיעו יגאל "על חיבתה ליואב, היא כבר חיה איתו 5 שנים,
ואחי למד לקבל את זה. "ומה לגביו" שאל מוטק'ה "בסדר מצוין, חי
עם אישה מקסימה דבורה זרנקין, אלמנה, מורה להיסטוריה בדימוס,
החיים שלו ממש נהדרים, לראשונה בחייו הוא מאושר..."
"ואתה תמיד רק צחקת ממנו" סנט בו מוטק'ה, "כן נכון" הודה יגאל,
"הערכתי רק את היופי ואת ה"חברמניות" והוא היה כל כך בוא נאמר
מרוחק מזה.,... ולחשוב שהוא למעשה השקיע במפעל ובזכותו הוא
שגשג כל כך... תמיד היה מוכשר, אך מבחינה חברתית, הוא היה
נעבאך נחות.
ואם מדברים על יופי, תראה את נשואיי, לא ראיתי שהוא תרם להם
תרומה משמעותית... ראה את רויטל. מה היא הייתה סך הכל תסמונת
של יופי, ה"אישה המושלמת" ללא כסוי אינטלקטואלי כלשהו ".
"העיקר נחזור לעניין אתה חושב שאוכל לדרוש בדיקת רקמות?" שאל
יגאל, "לא, לצערי לא" השיב מוטק'ה, "יש כאן חשש לממזרות, ואם
יתברר שאודי הוא באמת יוצא חלציך... המצב יהיה קשה ומסובך ממה
שאי פעם פיללת...".
האם היא באה בדרישות? - "רשמית לא ממש, אך אודי לומד
ב"קולומביה", ונראה לי שבחרה בעיתוי מצוין כבקשה לסיוע בשכר
הלימוד, "מלבד זאת אם הוא אכן בני, הייתי רוצה לסייע בגידולו
של שגיא נכדי ולהבטיח את עתידו...".
מוטק'ה הרהר ונאנח "תן לי לשבת על זה,קשה לי לענות לך חד
משמעית, אתה יכול ליצור איתו (עם אודי) קשר, סע לניו יורק ובוא
לבקר בביתו בטענה שממילא התכוונת להכנס אליו תוך כדי טיול...
אינני רואה פסול בכך שתפגוש את הילד ותשתעשע איתו, אך נכון
לעכשיו אסור שתפצה פה בעניין". יגאל נאנח, ונענה להזמנתו של
מוטק'ה לסעוד את ארוחת הערב באחת המסעדות הסמוכות למשרדו...
תוך כדי אכילה שאל מוטק'ה "אהיה כן איתך האם אי פעם נוצר אצלך
חשד? האם אריאלה לא הזכירה את הפרשה ולו ברמז? " אתה יודע מה?"
אמר יגאל אני חושב שבעצם זה כן התעורר אך לא מצידה של
אריאלה".. הוא זכר את הפרשה, מרץ 1979.
יגאל וחברתו רויטל חזרו מחגיגת בר המצווה של אודי גרינברג
שנחוגה בפאר רב. הארוע התרחש כחודש לפני נשואיהם, והם כבר
התגוררו יחד בחווילה המפוארת של יגאל בנאות אפקה. [(בתקופה
ההיא מגורים במשותף בטרם הנשואים לא היו מקובלים, אך הכל ידעו
ששום גבולות לא עמדו בפני של יגאל שנחשב לנער זוהר ומבוקש מאד,
וחברתו היפיפייה רויטל (רבקה) בלנקנשטיין.]
[קטע מוסף]
מדור רכילות
יגאל גרינברג בן 35, אמן ונצר לשושלת התעשיינים גרינברג, קצין
צנחנים לשעבר ובעל עיטור העוז במלחמת ששת הימים, חתיך מבוקש
עומד להנשא לרויטל (רבקה) בלנקנשטיין בתו של פרופ' שאול
בלנקנשטיין, מנתח בכיר ב"הדסה". רויטל (29) הייתה נשואה בעבר
לקצין חיל האויר יורם ויינשטיין, נשואיהם לא ארכו זמן רב...
יורם תוכל לספר לנו על כך "מצטער אינני מכיר אותך או את
עיתונך, בכל מקרה מדובר בדבר ישן, יחסיי עם רויטל הסתיימו לפני
שנים, ואיני מוכן לדון בעניין שלום".
...
יגאל רתח מזעם. מעולם לא שאל את רוויטל בנוגע לאותם נשואים
קצרים, מבחינתו הם הוו "נשואי בוסר". זמן מה לפני כן פגש ביורם
שהשתחרר ממש לאחרונה מחיל האוויר.הם לחצו ידיים " כן מה אתה
רוצה לדעת.", נאנח יורם "לא הרבה" חייך יגאל.
[אספר לך את העניין, שמה המקורי היה "רבקה", אבל היא שינתה
אותו מיד לאחר גיוסה. היא הגיעה לבסיס שלנו (תל-נוף) בתווכו של
אביה הנכבד, אבל הבעיות החלו מיד לאחר בואה. היא לא צייתה
למפקדיה, צעקה עליהם... וסירבה להתייצב לתורנויות המטבח,
בקיצור נראה היה שהרומן בינה לבין הצבא עתיד להיות קצר. אני
הייתי כבר בן 26, ובטייסת כבר לגלגו עלי "רווק זקן מה יקרה
אתך?. מרגע שהיא הגיעה לטייסת לא הניחה לי, משכה אותי ופיתתה
אותי. יורם נאנח "וכי יכולתי לעמוד בפני היופי שלה? שלושה
חדשים אחרי כן כבר היינו נשואים" ביום שניל ארמסרונג צעד על
הירח, אנחנו צעדנו לחופה. אבל למעשה היא כלל לא רצתה בחי
נשואים, היא פשוט רצתה להפטר מהצבא.
כמובן התקיימה החתונה המפוארת, "חתונת העשור" מה אתה יודע, כל
השמנה והסלטה של המדינה הייתה שם: הנכבדים של הדסה, משרד
הבריאות, קהיליית העסקים, ואפילו חברי כנסת".
ו"איך זה נמשך?" שאל יגאל "מה עוד אפשר להגיד? אביה המפואר רכש
לנו דירה, הוא גם העניק לה מידי חודש קצבה שמנה, אבל דרש
במפגיע שהכסף ייועד עבורה בלבד.. נפגעתי מאד והטחתי בו " אדון
בלנקנשטיין, אני עובד ומשתכר היטב ואינני זקוק לתמיכה". תגובתו
הייתה "אינני מתערב במצבך הכלכלי, אני רוצה שלביתי יהיו כספים
משלה לצורך צרכיה השוטפים... כן מחיתי, אני רק רוצה להזכיר לך
שביתך ואני מנהלים מעתה משק ביק משותף..."
רויטל חזרה לעבוד בדוגמנות (היא עסקה בכך גם בטרם גיוסה),
נעדרה הרבה מן הבית, וכעבור חמישה חודשים התגרשנו. "איך קבלו
את זה בבית ובטייסת? שאל יגאל "אה קשה מאד, עבור הורי זה היה
משבר קשה, אבל שנתיים אחרי כן נישאתי בשנית. יש לי אישה מקסימה
אורית ושני ילדים חמודים, הפרשה ההיא כבר נמצאת מאחורי, ואני
מנסה לשכוח ממנה. הוא התרומם ולחץ את ידו של יגאל "בכל מקרה
אאחל לה לכם מזל טוב ושתדעו רק אושר"]

כששכבו במיטתם העירה רוויטל "אתה יודע, אודי הוא ממש העתק
שלך... כשעמדת לידו בתצלום המשפחתי נראית כאילו כאילו שאתה
האבא שלו." יגאל גיחך "מה את רוצה להגיד?" סנט "שאולי פלירטטתי
עם גיסתי, ואלו התוצאות?" לפתע נרעד בכל גופו... הוא נזכר ביום
ההוא... לא, לא יכול להיות הרהר, מדובר היה במגע קל, מיידי,
ומלבד זאת אריאלה לא אמרה לו דבר, מעולם לא העלתה את הפרשה,
הוא מבחינתו ראה בכך הרפתקה רחוקה, קצרה שאינה ראויה
להתייחסות... סטוץ...
רויטל הפסיקה את מחשבותיו "תגיד לי את האמת, היה לך מגע כלשהו
איתה?" ''לא מה פתאום" צחק יגאל "זאת הייתה בדיחה טפשית שלי."
ועכשיו הרהר בלבו, אאלץ לחיות כל ימי עם תוצאותיה...