נובל מתפורר עם הזמן,
מאבד אחיזה בעולם.
לא מוצא סיבה. כבר
לא מחפש...
וקול חרישי מתחנן
לא להתאייש.
הולך יחף בשביל,
שואל ותוהה,
טועה ועונה. עד מתי
השמש תשקע באופק
ומחר תזרח מחדש...
אך את עצמי לא שאלתי -
האם ימשיכו מחר גם חיי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|